החלטה בתיק בשא 153182/05

1. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: " הבנק") הגיש נגד אמויאל דוד (להלן: " דוד") ומדלסי טלי (להלן: " המבקשת") כתב תביעה בסדר דין מקוצר. נגד דוד ניתן פסק דין לאחר שלא הגיש בקשת רשות להגן. המבקשת הגישה בקשה למחיקת הכותרת סד"מ ובקשת רשות להגן.

בקשות אלו הינן נשוא החלטתי זו.

האם התביעה ראויה להידון בסד"מ?

לאחר קריאת כתב התביעה ונספחיו, אני בדעה, כי אין כל מקום להורות על מחיקת הכותרת. התביעה מגלה עילה ומפורטת כנדרש.  לכתב התביעה צורפו נספחים, שדי בהם כדי לתמוך בתביעה לצורך הגשתה בסדר דין מקוצר.

להלן אתייחס לטענות המבקשת:

2. טוענת המבקשת, כי הסכימה לחתום כערבה ולא כלווה עקב טעות ו/או הטעייה ולכן התחייבותה כלווה בטלה ויש להתייחס אליה כאל ערבה.

אשר לטענת ההטעיה

לא מצאתי בתצהיר תמיכה לטענה, שמאן דהוא מהבנק הטעה אותה להאמין, שהיא חותמת כערבה ולא כלווה. חובה כפולה ומכופלת על הטוען טענת תרמית להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. המבקשת לא עשתה כן.

אשר לטענת הטעות

מתצהיר המבקשת עולה טענת הגנה, לפיה המבקשת חתמה על חבילת מסמכים עבת כרס, לאחר שנדרשה לחתום על כל עמוד ועמוד, מבלי שניתן לה הסבר שהיא חותמת כלווה ולא כערבה וללא קבלת הסברים כלשהם בנוגע לתנאי ההלוואה, הריבית הנוהגת בה, זמני הפירעון וכו'. המבקשת טוענת, כי חתימתה כלווה נחתמה בטעות וכי היא זכאית לבטל את חוזה ההלוואה ומבטלת אותו במעמד הגשת הבקשה והתצהיר.

לנוכח האמור לעיל, נראה, כי מן הראוי היה ליתן למבקשת רשות להתגונן, בטענה שהתחייבותה כלווה בטלה עקב ביטול ההתחייבות שנחתמה בטעות. כיוון שבסעיף 24 לתצהירה, שצורף לבר"ל, ביקשה המבקשת, שביהמ"ש יתייחס אל חתימתה כאל התחייבות של מי שחתמה כערבה ויעניק לה את כל ההגנות שיש לערב, מן הראוי היה ליתן לה רשות להתגונן בטענה הנ"ל.

במקרה דנן, בסופו של דבר, כפי שיובהר בפסקה 3 להחלטתי זו, המבקשת לא פרטה כל טענת הגנה ראויה, שהיתה באפשרותה כערבה להעלות, ולפיכך התייתר הצורך ליתן למבקשת רשות להתגונן בטענה זו.

3. לטענת המבקשת, אם תתקבל הטענה, שחתימתה כלווה בטלה וכי יש להתייחס אליה כאל מי שחתמה כערבה - יש לפטור אותה מערבותה.

לטענתה, התחייבותה הייתה לקבלת הלוואה לצורך רכישת דירה מסוימת. הלווה דויד ביטל  את ההסכם לרכישת אותה דירה מסוימת ורכש דירה אחרת במחיר שונה, ובמיקום  ובגודל שונים.

לטענתה, כיוון שהסכם המכר הראשון בוטל, יש להתייחס אליה כאל מי שחתמה כערבה לחיוב שאינו בר תוקף ( סעיף 2 לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967).

איני מקבלת טיעון זה של המבקשת. התחייבותה של המבקשת להחזיר לבנק את כספי ההלוואה, מעוגנת בחוזה ההלוואה, ולא בחוזה הרכישה של הדירה הראשונה. מכוח אותו חוזה הלוואה, שכספיו היו מיועדים לרכישת הדירה הראשונה, קיבל דויד את כספי ההלוואה עוד קודם לביטול הסכם המכר הראשון וקשירת הסכם המכר השני. הערבות הינה ערבות להלוואה שנתקבלה ולא ערבות לנכס ספציפי.

במקרה דנן, גם אין לקבל את הטענה, שהבנק גרם לאי מילוי החיוב הנערב ( סע' 6 (א) לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967) - טענה שטענה המבקשת.

לא רק שטיעון זה נטען ללא פירוט, אלא שכפי שעולה מתצהיר המבקשת, כתחליף לדירה הראשונה, נרכשה על ידי דוד דירה ששוויה גבוה יותר משווי הדירה הראשונה. לאחר שנפתחו הליכי הוצל"פ למימוש משכון נגד דויד ונגד המבקשת, נמכרה הדירה השנייה במכירה מרצון ותמורתה נזקפה על חשבון החוב של דוד, כך שלא נגרם למבקשת כל נזק מביטול עסקת המכר הראשונה וקשירת עסקת המכר השנייה. המסקנה היא, שאין לומר, שהמבקשת זכאית לפיצוי בגין "שינוי אחר בחיוב הנערב".

4. טענה נוספת שטוענת המבקשת היא, שמסכום החוב יש לקזז סך של 29,490 ש"ח, שהבנק גבה שלא כדין, בגין שכ"ט עו"ד, כאשר פתח נגד המבקשת בהליכים למימוש המשכון, שנרשם על זכויותיו של דויד בדירה נשוא ההלוואה.