החלטה בתיק בשא 15278/05

1.       המשיביות 1 ו- 2 (להלן - " התובעות") הגישו לבית משפט זה שתי תביעות, שעניינן אחד (תיק אז' 621/03 ותיק אז' 1067/05).

2.       שני כתבי התביעה מתייחסים לשטח קרקע המצוי בחלקה 11 בגוש 10876, אשר נועד לשמש ככביש, ואף כינוי יש לו - "כביש הפטיש".

3.       לטענת התובעות, "כביש הפטיש" הוא כביש המצוי בבעלות עירית חיפה, אך המבקש (נתבע מס' 3) פלש לכביש זה והוא עושה בו כרצונו, ובכך מקשה הוא על כניסת משאיות כבדות למוסך שהתובעות מנהלות בסמוך למקום, ובעיקר משאיות המובילות כלי רכב למוסך.

4.       על כן, בשתי התביעות עותרות התובעות לשורה של סעדים. הסעד הראשון לו עותרות התובעות הוא סעד הצהרתי, ובגדרו מבקשות הן כי יוצהר ש"כביש הפטיש" מצוי בבעלותה של עירית חיפה, ועוד עותרות הן לסעדים נוספים, שעניינם סילוק ידו של הנתבע מס' 3 מכביש זה.

5.       בבקשה שלפני עותר הנתבע מס' 3 לכך למחוק את עתירת התובעות לסעד הצהרתי, שכן לטענתו בעניין זה אין כל סכסוך בין הצדדים והכל מסכימים ש"כביש הפטיש" מצוי בבעלות עירית חיפה. ב"כ המבקש מוסיף וטוען, מכיון שלאחר מחיקת הסעד ההצהרתי כל יתר הסעדים נוגעים להחזקה ולשימוש במקרקעין, יש לדחות התביעה על הסף מחמת חוסר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בה, או למצער, להעבירה לדיון בבית משפט השלום בחיפה, לו נתונה הסמכות לדון בתביעה.

6.       ב"כ התובעות מתנגד לבקשה, ואת נימוקי התנגדותו פרט בכתב התגובה שהגיש. לדעת ב"כ התובעות, זכאיות התובעות לעתור לסעד הצהרתי בדבר בעלות עירית חיפה ב"כביש הפטיש", ועוד טוענות הן, כי בקשת הנתבע מס' 3 הוגשה בחוסר בתום לב.

          ב"כ המשיבות 3 ו- 4 (הן הנתבעות 1 ו- 2 בכתבי התביעה), מסכים עם הבקשה, ובכל הנוגע לסעד ההצהרתי לו עותרות התובעות בתביעתן טוען ב"כ המשיבות 3 ו- 4, כי זכויות עירית חיפה ב"כביש הפטיש" ברורות מאליהן, ואינן שנויות במחלוקת.

7.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט להיעתר לבקשה.

          מקריאת הבקשה ותגובות ב"כ הצדדים מתברר, כי בשאלת הבעלות ב"כביש הפטיש" אין כל סכסוך בין הצדדים, והכל מסכימים כי כביש זה מצוי בבעלות עירית חיפה. צודק אפוא לדעתי ב"כ המבקש בטענתו, שהצהרה כי עירית חיפה היא בעלת הכביש, כאשר ברור וידוע שהמצב החוקי הוא שעירית חיפה בעלים של כל הכבישים בתחום שיפוטה, דינה כדין הצהרה שאסור לגנוב, רוצה לומר - הצהרה תיאורטית גרידא. כלום, יש טעם בתביעה לסעד הצהרתי שעירית תל אביב היא בעלת רחוב דיזנגוף בתל אביב, רק משום שסוחר פלוני העמיד דוכן ברחוב המפריע לשכנו לנהל את עסקו?

          לבית המשפט הדן בתביעה לסעד הצהרתי שיקול דעת רחב אם להעניקו אם לאו, ובדרך כלל שניים הם התנאים שעל בעל דין העותר לסעד הצהרתי להראות. התנאי הראשון הוא, כי בידו הזכות או שקיים המצב עליו מבקש הוא להצהיר, והתנאי השני הוא, כי ראוי לשריין את הזכות שהתובע טוען לה מפני כפירה או הכחשה בעתיד (וראה: דר' י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד ' 6, ירושלים 1990, עמ' 524). נוסחה זו, שבפסיקה כונתה "נוסחת זוסמן" אומצה בפסיקה, ובע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י.ד. מטר בע"מ, פ"ד מ"ו(5) 397, 408 נקבע (מפי כב' הנשיא מ' שמגר):

" מקובל כי סעד הצהרתי יינתן בכל מקרה בו הוכיח התובע, ראשית, כי בידו הזכות או כי קיים המצב עליו מבקש הוא להצהיר; ושנית, כי מן הראוי לשריין את הזכות הזו או את המצב הזה על ידי מתן פסק דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד, עקב מעשה בית דין שיווצר על ידי פסק הדין. ושוב, זאת בהנחה, שבית המשפט איננו רואה נסיבות שלא להיעתר לתובע."

          למרות שלבית המשפט שיקול דעת רחב במתן סעד הצהרתי, אין בתי המשפט נוהגים לעשות שימוש בכלי זה מקום בו אין סכסוך של ממש בין הצדדים, ועל כך עמד בית המשפט העליון (בין היתר) בע"א 490/92 שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(3) 700, בעמ' 706 (מפי כב' השופט מ' חשין):

"בין שאר טעמים  יסרב בית משפט ליתן פסק מצהיר מקום שהסעד המבוקש הוא "תיאורטי", "אקדמי",  "מוקדם",  וכיו"ב  תארים  שכולם  נסבים על מערכות שבהן אין סכסוך של אמת קיים ועומד בין בעלי הדין, מקום שלמבקש הסעד  אין - לדעת בית המשפט - אינטרס ממשי, מיידי וישיר בסעד שהוא  מבקש."

          באין מחלוקת של ממש בין הצדדים בדבר בעלותה של עירית חיפה ב"כביש הפטיש", הסעד ההצהרתי לא בא לשרת מטרה כלשהי או לשריין את זכות התובעות או את זכותה של עירית חיפה. לפיכך הנני נעתר לבקשת ב"כ המבקש, והנני מוחק את עתירת התובעות לסעד הצהרתי מכתב התביעה.

          אוסיף לעניין זה, כי כל הקורא את שתי התביעות לומד לדעת, כי למעשה התובעות מלינות על הפרעה שנגרמת להן עקב שימוש הנתבע מס' 3 בשטח "כביש הפטיש" המצוי בבעלות עירית חיפה, והסכסוך האמיתי אינו נוגע לשאלת הבעלות ב"כביש הפטיש" אלא לכך שלטענת התובעות המבקש פלש לשטח הכביש ומפריע לפעילותו התקינה של המוסך אותו מנהלות התובעות, ולטענתן הנוספת, כי עירית חיפה אינה נוקטת בצעדים הדרושים לסילוקו של המבקש מהשטח שבבעלותה, אליו לפי הנטען הוא פלש.

          ברור אפוא, כי הסעדים שבאמת יש צורך לדון בהם הם אלה הנוגעים לשימוש שנעשה באותו שטח קרקע ולא אלה הנוגעים לבעלות בו.

8.       משנמחק הסעד ההצהרתי, ולא נותר לדון אלא בשאלות הנוגעות לזכויות השימוש וההחזקה ב"כביש הפטיש", ושאלות אלה הן שאלות הבאות בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, הנני מורה להעביר הדיון בתביעות לבית משפט השלום.

9.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני נעתר לבקשה, והנני מוחק עתירת התובעות (משיבות 1 ו- 2) לסעד הצהרתי.