החלטה בתיק בשא 152214/08

המבקש הגיש בקשה זו ובה הוא עותר לכך כי בית המשפט ישום את הוצאותיו במסגרת ההליך העיקרי , ולחייב את המשיבה בתשלומן.

רקע הבקשה .

התובע הגיש את התביעה בתיק העיקרי מספר 56154/03 ובה תבע כי המשיבה ביחד עם נתבעים נוספים יפצו אותו על נזקים שנגרמו לעסקו בעקבות פריצה שהיתה לחנות התכשיטים שלו וגניבת סחורה , בשווי אשר הוערך בכתב התביעה בסך של 261000 ש"ח .התביעה  הוגשה כנגד הנתבעת המשיבה בתור חברת המוקד אשר חיברה את עסקו של התובע המבקש למוקד, ואשר נטען כי המערכת כשלה במבחן ההתרעה על ביצוע הפריצה והגניבה , וכמו כן כנגד שתי חברות ביטוח שביטחו את המשיבה בפוליסות אחריות מקצועית

הדיון התנהל נגד כל הנתבעות , ובסיומו ניתן פסק דין המחייב את המשיבה בתשלום סכום של 35000 בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד .

עתה הגיש התובע בקשה זו ובה הוא טוען כי במהלך ניהול המשפט נגרמו לו הוצאות אלו .

א-     סכום של 6660 ש"ח שכ"ט מומחים שהגישו חוות דעת חשבונאיות

ב-      סכום של 6686 ש"ח יעבור חוות דעת מומחים בעניינים מקצועיים, אזעקות

ג-       סכום של 4675 ש"לח בגין שכ"ט חוות דעת שמאי

ד-      סכום של 5197 ש"ח שכ"ט רואה חשבון

ה-     סכום של 8262 ש"ח אגרות משפט

ו-       סכום של 703 ש"ח הוצאות תמלול .

המבקש צירף לבקשתו מסמכים להוכחת ביצוע ההוצאות הנ"ל .

טענות הנתבעת

הנתבעת המשיבה מתנגדת לבקשתו של התובע וטוענת כי התובע הוא אשר בחר להגיש תביעה על סך קרוב ל 500000 ש"ח , ובסופו של יום הוא זכה כנגד המשיבה בסכום של 35000 ש"ח  קרי 7% מתביעתו ., ואין הוא זכאי אלא כדי הסכום לו זכה ביחס לסכום אותו תבע . כן טוענת המשיבה לא הביא ראיות , ולא הציג מסמכים המוכיחים את נזקו הנטען בכתב התביעה , ומכל מקום בית המשפט לא קיבל את טענותיו בדבר נזק בגובה שנטען, ועל כן אין היא צריכה לממן אותו חלק בכתב התביעה שהתובע לא הצליח להוכיח .המבקשת אף מפנה לקטעים בפסק הדין בהם התייחס בית המשפט לאמינותו של התובע ולמשקלה של הראיה שהובאה מטעמו, ולעובדה  כי טענותיו של המבקש בענין הנזק לוטה בערפל .

המשיבה מתנגדת לבקשתו של התובע ומציעה  כי בית המשפט יפסוק לתובע 7% מהסכום הנדרש , כיחס בין גובה ההוצאה לה טוען המבקש והסכום שנתב על ידו . למעשה המשיבה אינה חולקת על גובה הסכומים שהתובע טוען כי הוציא במסגרת ניהול משפטו.

הכרעה .

  המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה זו, הנה הוראת תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, הקובעת כדלקמן:

" (א)       בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן - הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.

(ב)                  החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512."