החלטה בתיק בשא 152042/08

1.         בפני בקשה להתיר תקון כתב התביעה שהגיש המבקש/התובע ע"י החלפת הנתבע 5, אשר הוגדר בכתב התביעה "ראש שירותי הבטחון הכללי 6.2.96-2.8.95" ל- "כרמי גילון".

2.         עסקינן בתביעה שהוגשה ע"י המבקש עוד בשנת 1996, על אירועים שהתרחשו, לטענתו, בתקופה מיום 2.8.95 ועד 6.2.96, בעת היותו עצור. התביעה הוגשה נגד המדינה ונגד שורת עובדי שב"כ שזוהו בכינוייהם, וכן נגד מי שהוגדר כראש השב"כ בתקופה הרלבנטית לתביעה.

הוגשה בקשה למחיקת כל האישים מכתב התביעה, ובערעור שהוגש על החלטתי המקבלת את הבקשה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, בין השאר, בכל הקשור לנתבע 5 - ראש השב"כ, יהיה המבקש רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לתיקון כתב התביעה תוך ציון זהותו של המשיב 5, ולנתבעים נשמרה הזכות להתנגד לבקשת התיקון ולהעלות כל טענה, לרבות טענת התיישנות.

מכח הסכמה זו בערעור - הוגשה הבקשה שבפני, להורות על תיקון כתב התביעה והחלפת הנתבע 5 לכרמי גילון, אשר כהן בתקופה הרלבנטית כראש השב"כ.

3.         בבקשתו טוען המבקש כי לאור ההחלטה בערעור, איתר באתר האינטרנט של שירות הבטחון הכללי את פרטיו של מי שהיה ראש השירות בשנים 1995-1996, שהוא כרמי גילון, אשר זהותו היתה חסויה במועדים בהם התרחשו האירועים נשוא התביעה, ועתה - משנודעו הפרטים, הוא עותר לאפשר לו לתקן את כתב התביעה ע"י החלפת הנתבע 5, מדמות שלא צויינה בשמה - לאדם שכיהן כראש השב"כ בתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא התביעה.

4.         המדינה מתנגדת לבקשה, ולטענתה דין הבקשה להידחות.

המדינה מצביעה על כך, כי מדובר לא בהחלפת נתבע אלא בצרוף נתבע חדש. הצרוף מתבקש 12 שנים לאחר התרחשות האירועים והגשת התביעה, ובשלב זה של ניהול התביעה, לאחר שהוגשו כבר תצהירי עדות ראשית, צרוף נתבע נוסף יסרבל את הדיון ויסבכו, בשל הצורך להגיש כתב הגנה, וניהול הליכים מקדמיים, לרבות גילוי מסמכים ושאלונים. המדינה גם סבורה שתביעת המבקש כנגד נתבע 5 התיישנה. עוד טוענת המדינה, כי התיקון לא יואיל למבקש כי המדינה תטען לגבי הנתבע 5 לחסינות עובד ציבור, לפי סעיף 7 לפקודת הנזיקין, שכן לא יכול להיות ספק כי המעשים המיוחסים לו נעשו במסגרת מילוי תפקידו השלטוני, ואין תחולה לחריג לחסינות. לטענת המדינה, הבקשה גם לוקה בשיהוי רב מבלי שהיתה סיבה לכך, וכבר בשל כך אין להעתר לה שכן זהותו של כרמי גילון כראש השב"כ התפרסמה כבר בשנת 1996, לאחר רצח ראש הממשלה לשעבר, מר יצחק רבין ז"ל. לכן, היתה באפשרות המבקש לאתר את זהותו של ראש השב"כ ולצרפו לתביעה לפני שנים רבות.

לסיכום, טוענת המדינה כי התיקון לא יביא לכל שינוי מהותי, בשל טענת ההתיישנות וטענת החסינות, ולא יסייע להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ועל כן אין להתיר תיקון שאין תועלת בצידו.

5.         המבקש השיב לתגובת המדינה. המבקש סבור כי התיקון לא יסרבל את ההליכים שכן כתב ההגנה הוגש בשם כל הנתבעים כך שחזקה שנמסר גם לכרמי גילון. באשר לטענת השיהוי, טוען המבקש כי התקיימו בין הצדדים הליכים רבים במשך עשר שנים, לרבות מו"מ ממושך, שהמדינה חזרה בה ממנו. אזי הוגשה הבקשה למחיקת הנתבעים - שאינם המדינה, ובעקבות החלטת המחיקה, והערעור שהוגש עליה - הוסכם בין הצדדים על הקפאת הליכים עד לקבלת פסק דין בערעור שהוגש על ההחלטה.

באשר לשלב בו מבוקש התיקון, הרי ניתן לבקש תיקון כתבי הטענות בכל שלב, ואף אם הוגשו כבר תצהירי עדות ראשית, טרם החלו להישמע העדויות. באשר לעיתוי פרסום שמו של כרמי גילון, דווקא המבקש סבור כי הפרסום לא היה כדין, ובאשר לטענת ההתיישנות, כל שמבקש המבקש הוא לציין את שמו של הנתבע במקום את תוארו ותפקידו. מדובר בזהות אחת, ולא בהוספת נתבע חדש. ובאשר לטענה כי לכרמי גילון עומדת חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7 לחוק לתיקון פקודת הנזיקין, הרי שהחוק אינו חל על תביעה שהוגשה לפני תחילתו.

דיון

6.         הבקשה דנן נוסחה כתיקון כתב התביעה ע"י החלפת הנתבע מס' 5;

אינני מקבלת עמדת המבקש כי מדובר באותה אישיות משפטית, אשר רק כינויה או הגדרתה משתנה מנושא תפקיד לשמו של האדם אשר מילא את התפקיד האמור.

לטעמי, מדובר בצירוף נתבע - כאשר במקום נושא משרה שנתבע בכתב התביעה המקורי  יבוא אדם שנתבע באופן אישי.

            תביעה נגד נושא משרה אינה זהה לתביעה אישית המוגשת נגד אדם פלוני שמילא תפקיד מסוים. לתביעה האישית יש השלכות רבות, שהרי בהעדר ציון זהותו של אדם בכתב התביעה ובפסק הדין, לא ניתן לפעול למימוש פסק הדין נגדו באופן אישי. לא כך הדבר כאשר אותו נושא משרה נתבע באופן אישי ואפשר לפעול נגדו - לאכוף עליו ביצוע פסק דין, ולרדת לנכסיו. לכן אין מדובר בתיקון סמנטי אלא בצירוף אישיות משפטית חדשה לכתב התביעה.

7.         תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התסד"א") קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

הפסיקה אימצה גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות, מן הטעם שהתיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך לייעל את ההליך המשפטי [ראה: רע"א 2343/98 דנגור נ' ליבנה ואח', פ"ד נב(3) 427, 431].

באשר לצרוף בעלי דין נפסק כי בקשה לתקון שעניינה צירוף הצד המתאים להליך, תענה ביתר קלות מאשר בקשה לתקון רגיל, ככל שהוא מתייחס לשמותיהם של בעלי הדין הנחוצים [ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 120; המר' 134/57 הסוכנות היהודית נ' הרשקוביץ, פ"ד יא 1457, 1458].

יחד עם זאת, כאשר התיקון אינו נחוץ לייעול הדיון, ולהעלאת השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים על שולחן הדיונים, ואין בו תועלת לבירור הפלוגתאות, לא יותר התיקון [ראה: רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2) 871].