החלטה בתיק בשא 15165/04

1.         בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל ביום 26.7.04 על כל הכספים שמגיעים ו/או שיגיעו למשיבה מאת המחזיקה להבטחת תביעה בסך 7,500,000 ש"ח.

עיקרי העובדות

2.         עניינה של התביעה במסגרתה ניתן צו העיקול הזמני, הינה טענת המשיבה (התובעת) לחוסר תום לב של המבקשת עת העלימה מן המשיבה עובדות מהותיות בעלות השלכות מרחיקות לכת ומשמעות כספית גבוהה, במסגרת משא ומתן לקראת כריתת הסכם מכר זכויות מקרקעין בשטח של כ-42 דונם באיזור התעשיה הדרומי של עכו, עליו חתמה המשיבה עם המבקשת בחודש אפריל 2001 (להלן - "ההסכם").

3.         לטענת המשיבה, כעולה מהבקשה לעיקול, מהתצהיר ומכתב התביעה, במהלך המשא ומתן לחתימת ההסכם, העלימה המבקשת מהמשיבה באופן מכוון את עובדת היותה של הקרקע נשוא ההסכם מזוהמת באופן חמור בזיהום תת קרקעי של תרכובות פחמימניות ומתכות כבדות.

לטענתה, קיומו של הזיהום בקרקע, לא רק שמפחית את שווי הקרקע באופן משמעותי, אלא מונע התחלת הקמת עבודות המתחם הלוגיסטי שלה בקרקע.

עוד טוענת המשיבה כי משנתגלה הזיהום בקרקע ובעקבות בדיקות שביצעה, לרבות התייעצויות עם נציגי המשרד לאיכות הסביבה, התברר כי נדרשות בקרקע עבודות נרחבות לצורך הכשרתה לעבודות הבניה, שעלותן מוערכת על ידי המשיבה בסך הנע בין 655,000 דולר על פי ההערכה בחלופה הזולה ביותר לבין סך של כ-6,300,000 דולר לפי החלופה היקרה ביותר, כפי שיפורט להלן.

עלויות אלה לטענתה, אינן כוללות עלויות נוספות שידרשו לצורך ניקוז השטח שיטופל וכן עלויות נוספות שידרשו אם יתברר כי קיים צורך בטיפול בבעיית זיהום מי התהום.

כמו כן עלויות אלה אינן מביאות בחשבון ירידת ערך של הקרקע כתוצאה ממגבלות שימוש ותכנון וכן כתוצאה מדחיית מימוש התוכניות המשיבה לגביהן, לרבות הפסדים כתוצאה מתשלום דמי שכירות בתקופת העיכוב.

4.         לטענת המבקשת, תביעת המשיבה הינה תביעת סרק. לטענתה, מדובר בעיסקת רכישת הקרקע במצבה כפי שהיא (עיסקת AS IS ) היינו - עיסקה שהאחריות המלאה לבדוק את הקרקע ומצבה היא על המשיבה בלבד.

עוד טוענת המבקשת כי בהסכם מופיע סעיף ויתור מפורש, בו המשיבה ויתרה על כל טענה ו/או תביעה שיכולות להיות לה בקשר לקרקע.  לפיכך, אין כל עילת תביעה וממילא אין כל בסיס למתן צו העיקול.

זאת ועוד; לטענתה של המבקשת, המשיבה לא הביאה ראיות מהיימנות להוכחות טענתה כי דבר הזיהום בקרקע היה ידוע למבקשת והוסתר על ידה במכוון.

עוד טוענת המבקשת כי בקשת המשיבה הוגשה בשיהוי כבד שדי בו כדי להביא לביטול הצו. 

לחילופין טוענת המבקשת כי אין כל בסיס לנזק הנטען לפיו התבקש עיקול על סך 7,500,000 ש"ח.

5.         בהודעתה לבית המשפט מיום 13.1.05, הודיעה המבקשת כי ככל שבית המשפט יסבור שאין בטענותיה כדי לבטל את העיקול, מסכימה היא כי בית המשפט יורה על השארת העיקול על כנו, מבלי שיהיה צורך לנמק ההחלטה. עם זאת, במקרה כזה, עומדת המבקשת על טענותיה באשר לגובה העיקול שהוטל.

דיון

6.         לאחר שהתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים ולאחר שעיינתי בבקשה להטלת העיקול, בכתב התביעה על נספחיו, בתצהירים ובבקשה לביטול העיקול ונספחיה ונוכח ההלכות בדבר מתן צו עיקול זמני, שוכנעתי כי אין מקום להורות על ביטול העיקול.

גובה העיקול;

7.         תקנה 362(א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".

8.         נפסק לא אחת כי על התובע לבסס הבקשה לסעד זמני בראיות מהיימנות לכאורה, הן לעניין עילת התביעה והן לעניין הסכום שנתבע (רע"א 1749/90 (לא פורסם) וכן רע"א 3954/98 קנית השלום נ' מ.ס.י בע"מ תקדין עליון 1998(ד) 73, וכן ד"ר י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 789).

9.         ככלל, במתן צווים זמניים נדרש בית המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל את ביצועו של פסק הדין, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תפגע יתר על המידה (ע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק למשכנתאות בע"מ פד"י נא 789).