החלטה בתיק בשא 15128/06

1.      מבוא

          המשיבה (להלן גם - "התובעת") הגישה לבית משפט זה את התובענה שבתיק אזרחי 745/05. בתביעתה עתרה לחייב את המבקשים (להלן גם - "הנתבעים"), עורכי דין במקצועם, לשלם לה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מ "רשלנות מקצועית, הפרת חובה חקוקה, הפרת הסכם". התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעים, שייצגו אותה בעסקת מקרקעין גדולה, התרשלו "ולא דאגו להבטיח את השקעת התובעת בבטחונות כלשהם ולמצער בבטחונות וערבויות מתאימים".  

          בבקשה שלפני (בשא 15128/06) עותרים הנתבעים לכך שבית המשפט יפעיל "את סמכותו בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984" (להלן - "התקנות"), כדי לדחות את התביעה על הסף מאחר ו "(...) מדובר בתביעה הנעדרת כל עילה עובדתית ו/או משפטית. התביעה אינה מגלה עילה, שכן היא לא מראה כל קשר סיבתי בין המעשים או המחדלים הנטענים של עוה"ד לבין הנזק הנטען, שענינו הפסדה של התובעת (...) במיזם עסקי. (...)". (ההדגשה במקור. ע.ג.).

2.      התביעה

          א.      התובעת טענה כי ביום 15.9.98 חתמה על הסכם עם חברת צמנטכל ב. קוטיק בע"מ (להלן- "צמנטכל") באשר למימון פרויקט של בניית שטחי מסחר, חניון ושטחים נוספים (להלן- "הפרויקט" ו- "ההסכם", לפי הענין). 

                   במסגרת ההסכם נקבע כי התובעת תממן 30% מעלויות הפרויקט, ובתמורה תהא זכאית לקבל 30% מרווחי הפרויקט. כן הוסכם כי אם יהיו לפרויקט הפסדים תישא התובעת בכיסוי 30% מהפסדי הפרויקט.

          ג.       טענתה המרכזית של התובעת היא כי הנתבעים התרשלו בכך שלא הבטיחו את השקעתה בפרויקט בערבויות וביטחונות מתאימים.  

ד.      לטענת התובעת, רשלנותם של הנתבעים אינה "אקדמית גרידא". התובעת טענה כי "כל אחד ממחדלי הנתבעים אחראי לעובדה כי התובעת הפסידה את מלוא השקעתה בצמנטכל לפי ההסכם. יתרה מזאת, מחדלי הנתבעים גם הביאו לכך כי בנק הפועלים כלל אינו מכיר בתובעת ואינו רואה בה גוף שיש לו זכויות כלשהן בפרוייקט".

3.       טענות הצדדים

א.      המבקשים טענו כי דין התביעה להידחות על הסף על פי תקנה 101 לתקנות מאחר והמשיבה לא הצביעה על קשר סיבתי בין המחדלים לכאורה שנעשו על ידי המבקשים לבין הנזק שנגרם לטענת המשיבה.  

ב.      המבקשים הוסיפו וטענו כי-

              "(...) כל השאלה האם היו לתובעת בטחונות מספיקים אם לאו, איננה רלבנטית כלל- שכן ממילא נוכח נפילתו העסקית של הפרויקט שצבר הפסדים בלבד ולאור הוראות ההסכם, המשיבה לא היתה זכאית לקבל ולא כלום. נהפוך הוא עליה לשאת בחלקה בתשלום ההפסדים, וחלקה זה עולה כמה מונים על הסכום שהשקיעה עד עתה בפרויקט, לגרסתה שלה. זאת שהרי התובעת טוענת בסעיפים 1 ו- 51.1 לכתב התביעה שהשקיעה בפרויקט סך של 6,077,202 ש"ח, ואילו לאור מכתב המפרק נספח ב' לבקשה, ההפסדים עומדים על כ- 44 מיליון ש"ח (...). מכאן שאותם 30% מההפסדים, שהמשיבה התחייבה לשאת בהם עולים כמה מונים מסכום השקעותיה של המשיבה.

               (...)

               גם אם המשיבה היתה נרשמת כבעלת 30% מהזכויות במקרקעין והפרויקט היה צובר הפסדים, כפי שקרה בפועל, עדיין הבנק המלווה היה מממש את                             המשכנתא לטובתו ועדיין השקעותיה של המשיבה היו יורדות לטמיון ואף היה עליה להשלים את חלקה בהפסדים. זוהי העסקה הכלכלית שהמשיבה                       החליטה להתקשר בה לטוב ולרע. אם בדיעבד הפרויקט צבר הפסדים, ממילא אין למשיבה להלין אלא על עצמה, ולא היה בבטוחות אילו או אחרות שהיו מועמדות להבטחת חלקיה ברווחים כדי לשנות את מצבה בכהוא זה".

ג.       המבקשים צירפו לבקשתם מספר תצהירים שניתנו מטעם המשיבה במטרה להוכיח כי הפרויקט נחל הפסדים מרובים ולכן הנזק לו טוענת המשיבה אינו נובע מרשלנות המבקשים, אלא נגרם  מההפסדים שנגרמו לפרוייקט.

ד.      המבקשים דחו את טענת המשיבה כי על פי הייעוץ המשפטי שקיבלה מהם סברה כי לא תחויב בתשלום מס רכישה. המבקשים טענו כי הם הבהירו באופן מפורש למשיבה כי היא תחויב בתשלום מס רכישה.  

ה.      המשיבה טענה כי "הלכה פסוקה ומקדמת דנא, אשר חוזקה מאז חקיקת חוקי היסוד, היא כי בית המשפט, כמדיניות שיפוטית, לא יחסום את זכות הגישה לערכאות. (...)".

          לאור דברים אלה, טענה המשיבה, כי "(...) מדיניות בתי המשפט בכל הנוגע לסילוק על הסף הינה כי כאשר קיימת אפשרות, אפילו קלושה ודחוקה, שעל פי העובדות הנטענות בתובענה אפשר שיש בהן משום עילה, המזכה את התובע בסעד, יימנע בית המשפט מלהורות על צעד דרסטי של דחיה. (...)". 

ו.       המשיבה הוסיפה וטענה כי נגרמו לה, מעבר לנזקים הכספיים, אף נזקים לא ממוניים אשר היא זכאית לפיצוי בגינם.  

ז.       עוד טענה המשיבה כי עילת התביעה כנגד המבקשים אינה עילה נזיקית בלבד אלא גם עילה חוזית, ומשכך "(...) גם אם לא נגרם לצד להסכם נזק בעין עדיין יש לפצותו בגין נזקיו הכלליים והלא ממוניים".