החלטה בתיק בשא 15067/06

1.         בפניי ערעור מטעם הנושה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק), על החלטת הנאמן לדחות חלק מתביעת החוב שהגיש בהליך פשיטת הרגל של החייבים, אסף ולבנת לוי.

2.         הבנק הגיש על בסיס פס"ד שניתן נגד החייבים בת.א. 2637/04 שלום חיפה, תביעת חוב על מלוא סכום פסה"ד מיום 1.1.04, שניתן לאחר שהחייבים לא הגישו בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק בסד"מ.

החלטת הנאמן

3.         הנאמן קבע בהחלטתו כי בסמכותו לבחון מה עומד מאחורי פסה"ד ואישר נגד החייבת חוב רגיל בסך 156,670 ש"ח ואילו נגד החייב סך 120,390 ש"ח. עוד קבע, כי סך 115,200 ש"ח מהחובות המאושרים חופף. את יתרת תביעת החוב של הבנק דחה.

הנאמן העמיד את החוב של החברה שהייתה בבעלות החייבים והם היו ערבים לחובותיה, ליום 13.1.03 "תאריך בו הפסיק הבנק את הפעילות בחשבון (ביטול הוראות קבע והחזרת שיקים)". לסכום זה הוסיף סך 25,000 ש"ח עבור אגרה ושכ"ט עו"ד (יחסי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום צו הכינוס. בנוסף אישר יתרת חוב בחשבון הפרטי שהיה לכל אחד מהחייבים. גם כאן אישר הנאמן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפסקת הפעילות בחשבון ועד יום צו הכינוס.

טענות הבנק

4.         בהודעת הערעור נטען כי הנאמן אינו רשאי "להציץ" מאחורי פסה"ד של בימ"ש השלום. בשלב הערעור חזר בו ב"כ הבנק ובצדק, מטענה זו.

            הבנק טוען כי החלטת הנאמן לוקה בשניים ובכך קופח בסך כ-30,000 ש"ח לגבי כל אחד מהחייבים.

            ראשית, לא היה מקום להעמיד את החוב בחשבון החברה ליום 13.1.03, ואת החוב בחשבון הפרטי של החייב ל-22.4.03 ו-21.2.03 לגבי החייבת (מועד משלוח מכתבי ההתראה), כפי שקבע (להלן: המועד הקובע).

            שנית, כשפסק לבנק רק ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 (להלן: החוק) ולא ריבית בנקאית בהתאם להסכם שבין הבנק לחייבים.

5.         בניגוד להחלטת האמן, במועד הקובע לא נפסקה הפעילות בחשבון החברה. באותו מועד לא היה ביטול של הוראות הקבע. המשיכו לרדת חיובים שונים מחשבון החברה, לחברות שונות דוגמת פרטנר, כפיר, כלל ונטוויז'ן. הנאמן התעלם מחיובים של עמלות שונות בחשבון, דוגמת עמלות החזרה, עמלת ניהול, עמלת הקצאת אשראי, עמלת התראת חוב וכד'.

6.         בחשבונות הפרטיים נרשמו חיובים נוספים גם לאחר המועד הקובע, לשיטתו של הנאמן. בחשבון החייבת נרשמו לאחר אותו מועד חיובים בגין ריביות ועמלות שונות, דוגמת עמלת החזר חיובים, עמלת התראה וכד'.

7.         היה מקום לזכות את הבנק, בריבית בהתאם להסכמים בין החייבים לבין הבנק. עפ"י ההסכמים ריבית מריבית זו מוטלת עד לתשלום החוב. לפיכך, לא היה מקום שהנאמן יזכה את הבנק מאותו מועד קובע ועד מועד צו הכינוס, בריבית עפ"י החוק בלבד.

דיון ומסקנות

8.         לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, איני מוצאת מקום להתערב בקביעותיו של הנאמן.

אין חולק כי הנאמן רשאי היה לבחון מה עומד מאחורי פסה"ד, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שמדובר בפס"ד שניתן בהיעדר הגנה.

הנאמן מייצג את האינטרסים של כלל הנושים. לנושים אינטרס מובהק כי יאושרו רק חובות ראויים, שכן ככל שהיקף הנשיה קטן, הסיכוי של כל אחד מהנושים לזכות בדיבידנד גבוה יותר, עולה.

9.         בשלב זה של בחינת הנאמן, נבחן האינטרס של כלל הנושים.

הבנק, שלו הסכם, לפיו שיעור הריבית שהוא גובה גבוה לאין ערוך מהריבית עפ"י דין הנקבעת בהליך הפש"ר, מבקש להאריך את התקופה עד להתגבשות החוב ובהתאמה לזכות בנתח גדול יותר ממאסת הנכסים העומדת לרשות כל הנושים.

אלא שהמחוקק ביקש לאסור "'נשיכת נשך בסיטואציה המיוחדת של פשיטת רגל, כאשר הנושאים בנטל הנשך הזה הם נושיו האחרים של החייב' (א' פרוקצ'יה, דיני פשיטת-רגל והחקיקה האזרחית החדשה בישראל). היינו, הרעיון המונח ביסוד ההסדר המגביל את גובה הריבית לצורך הדיווידנד הוא לחתור, במידת האפשר, לשוויון בין הנושים. נושה אשר יש לו הסכם לריבית החורגת מן התקרה, לא ייהנה על חשבון יתר הנושים, אלא יחלוק עמם במאסה, באופן שוויוני. (...) סיכומה של נקודה זו, בסעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], המדובר בהתערבות של המחוקק בהסכמת הצדדים לעניין גובה הריבית. הסכמת הצדדים בנוגע לריבית יכולה להשתרע עד למועד הפירעון, היינו, כאשר ההלוואה עומדת בעינה והריבית משולמת במועד או נצברת לזכות הנושה, ומעבר למועד זה, כאשר יש פיגור בתשלום" (רע"א 4644/92 חנן ורבקה נובל נגד הכונס הרשמי פ"ד מז(4) 866; ראו גם: ע"א 1202/95 ב.ל.ל. נגד עו"ד לבנת ואח' פ"ד נג(3) 759, כפי שלוקט ע"י כב' השופט שפירא בבש"א 15617/02 אבן וסיד נגד עו"ד וינראוך, מנהל מיוחד).

10.        לפיכך, יש טעם בבדיקה מדוקדקת ופרטנית, מתי אכן התגבש החוב, כפי שנהג הנאמן. כמו כן קביעתו של הנאמן, מבוססת על הוראות סעיף 134 (א) לפקודה.

הנאמן פעל בהתאם להנחיה מטעם הכונ"ר ובהתאם לבדיקה שנעשית בכל מקרה ומקרה כגון במקרה זה. המועד הקובע הוא היום בו הופסקה הפעילות בחשבון והבנק הפסיק לכבד פעולות שנעשו מטעם חייב בחשבונו.