החלטה בתיק בשא 15039/06

מונח בפני ערעורו של מר בן אביעד (להלן: " המערער"), מנהל הכספים לשעבר של חברת אם.וי.טי מולטי וויז'ן טכנולוגיות בע"מ (כיום בפירוק, להלן: " החברה"), על החלטתו של עו"ד אמנון בר-לוי, מנהלה המיוחד של החברה (להלן: " המנהל המיוחד"), בה נדחתה תביעת חוב שהגיש המערער.

1.                   תביעת החוב הוגשה על ידי המערער במסגרת הליכי הפירוק של החברה, ולצורך קבלת גמלה מהביטוח הלאומי כעובד לשעבר של החברה. על פי טענתו, עבד המערער בחברה, וחלק משכר עבודתו (כ-30%) לא שולם לו ישירות על ידי החברה, מדי חודש בחודשו וכנגד תלוש משכורת, כי אם שולם אחת לרבעון לחברת "פורן" (להלן: " פורן"), הנמצאת בבעלותו המלאה של המערער, וזאת כנגד חשבונית מס של פורן (להלן: " התשלום הנוסף"). על פי חשבוניות אלו שולמו הכספים מהחברה לפורן תמורת "ייעוץ עסקי". אין מחלוקת כי האופן בו בוצע התשלום הנוסף נעשה ביוזמתו של המערער, ועל פי בקשתו.

טרם תחילתם של הליכי הפירוק הגיש המערער תביעה כנגד החברה בבית הדין לעבודה, וזאת בגין פיצויי פיטורין ותנאים סוציאליים אחרים המגיעים לו. החברה הגישה כתב הגנה, אך כיומיים טרם מתן צו הפירוק, ומשלא הופיעו נציגי החברה או באי כוחה לדיון הראשון אשר התקיים, ניתן פסק דין לטובת המערער, וזאת "במעמד צד אחד על פי עילות כתב התביעה". לא למותר לציין כי לא הוגשו תצהירים או ראיות, ולא התקיימו חקירות. בסה"כ חויבה החברה בתשלום סך של 72,360ש"ח המורכבים מהשלמת פיצויי פיטורים, תשלום החלק היחסי של התוספת הרבעונית, השלמת פדיון חופשה, הפרשות לתגמולים וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. על יסוד פסק דין זה הגיש המערער את תביעת החוב למנהל המיוחד.

2.                   המנהל המיוחד דחה את תביעת החוב שהגיש המערער, וזאת על יסוד מסקנתו כי תשלומי החברה לפורן נעשו תמורת שירותים נפרדים אשר נתנה פורן לחברה, ואין לראות בהם שכר עבודתו של המערער.

3.                   בערעורו טוען המערער כי ביסוד החלטתו של המנהל המיוחד עמד נימוק אחד ויחיד - והוא שהחברה קיבלה שירותי ייעוץ מפורן, וכי בגין כך בוצע התשלום. המערער מעלה טענות על פיהן לא היו כל יחסים עסקיים בין החברה ובין פורן, וכי למעשה יש לראות את התשלום הנוסף כחלק משכר עבודתו.

4.                   בתגובתו לערעור טוען המנהל המיוחד כי בדונו בתביעת החוב של המערער, עשה שימוש בסמכותו "להציץ מאחורי פסק הדין", ומשנוכח כי טענות המערער לא נדונו למעשה לגופן בבית הדין לעבודה, וכי פסק הדין ניתן בסמוך למועד מתן צו הפירוק ובלא שהחברה הופיעה לדיון, בחן את טענות המערער אשר עמדו ביסוד כתב תביעתו. נוכח העובדה כי התשלום הנוסף בוצע לחברה בע"מ, כנגד חשבונית מס עליה צוין כי התשלום נעשה בגין "יעוץ עסקי", ולאור טענותיו של המערער כי אופן תשלום זה נעשה על פי בקשתו ומיוזמתו ולצורך "שיקולי מס לגיטימיים", ועל כן הגיע המנהל המיוחד לכדי מסקנה כי התשלום לפורן נעשה בגין שירותים נפרדים מעבודתו של המערער כעובד החברה, על כן אין לראות בתשלום הנוסף כשכר עבודה.

5.                   הכנ"ר בתגובתו מצטרף לכל נימוקי המנהל המיוחד, תוך שהוא מציין כי משיזם המערער את תשלום החברה לפורן כחלק מתכנון מס לגיטימי שלו עצמו, הרי שאין הוא יכול כעת לאחוז את המקל משני קצותיו וליהנות מכספים אשר שולמו לחברה בע"מ שבבעלותו כאילו היו שכר עבודתו כשכיר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר ניתנת החלטתי זו:

6.                   לתמיכה בטענותיו מביא המערער ציטוטים מכתב ההגנה אשר הוגש על ידי החברה בהליך בבית הדין לעבודה, ואשר מהם מבקש המערער להיבנות כי פורן לא נתנה כל שירותים לחברה, וכי לא התקיימו כל יחסים עסקיים בין החברות. המערער טוען בתוקף כי למעשה המדובר בתשלום שכר עבודתו, ואף מציין כי אופן תשלום חריג זה נעשה מיוזמתו, על פי בקשתו, ולצורך תכנון מס לגיטימי.

דא עקא, כי המערער השמיט מציטוטיו מכתב ההגנה של החברה את האמור בסעיף 33.2, שם למעשה מובאת הכחשתה של החברה לקיומם של קשרים עסקיים כלשהם עם פורן מפיו של אחד מר בן-גיגי - מנכ"לה באותה עת . לא הובא בפני כל תצהיר של מר בן-גיגי, וממילא לא התקיימה כל חקירה שלו בהליך בבית הדין לעבודה, ועל כן לא ניתן לקבוע כל ממצא פוזיטיבי על עדות שמיעה זו אשר לא נתמכה.

זאת ועוד זאת; מכתבי הטענות של המערער והחברה בבית הדין לעבודה עולה כי בין הצדדים ד'שם ניטשה מחלוקת עובדתית ומשפטית רחבת יריעה האם יש לכלול את התשלום הנוסף כשכר עבודה אם לאו, ואף בעניין זה לא נפסק דבר.

7.                   על פניו, ובהיעדר "הודאתה" של החברה בהיות התשלום הנוסף שכר עבודה, היה על המערער להוכיח כי החברה לא קיבלה למעשה שירותים מפורן, וכי התשלום הנוסף היה למעשה שכר עבודתו, וזאת בניגוד לחשבוניות המס אשר הוציאה פורן לחברה בגין "יעוץ עסקי", ובניגוד לעובדה שאינה במחלוקת כי היה זה המערער אשר יזם אופן תשלום זה. למעט התפלפלות מתוחכמת וניסיון לצייר את המציאות, כפי שהתקיימה במועדים בהם שולם התשלום הנוסף, באופן אשר יבסס טענותיו בערעור (בחזקת יריית החץ וציור המטרה סביב מקום פגיעתו), לא עמד המערער בנטל זה.

8.                   ובמה דברים אמורים? המערער היה סמנכ"ל הכספים של החברה, והועסק על פי הסכם עבודה אישי ומיוחד, אשר על פי סעיף 4.1 לו קובע באופן בלעדי את תנאי העסקתו של המערער בחברה, ועל פי סעיף 12 כל שינוי בו יהא תקף רק אם נעשה בכתב. המערער צירף לתביעת החוב שינויים אשר נעשו במשך השנים בתנאי העסקתו, אך אין בין המסמכים אשר הובאו בפני כל אסמכתא לשינוי אשר כולל את התשלום הנוסף בשכר עבודתו של המערער. זאת, למעט אזכור בודד בשינוי להסכם העבודה מיום 6.4.2001, על פיו בתוך חודשיים תוכן תוכנית בונוסים שנתית.

מול היעדר אסמכתא זו ניצבת המחלוקת אשר ניטשה בין המערער והחברה בהליך בבית הדין לעבודה בנוגע לכלילת התשלום הנוסף כשכר עבודה, וכן החשבוניות אשר הוציאה פורן עבור התשלום הנוסף. כן יש משקל נכבד לעובדה כי המערער היה זה אשר יזם את אופן תשלום זה "משיקולי מס לגיטימיים". כן יש לציין כי אין ליתן משקל ל"הודאתה" של החברה, אליבא ד'מערער, בכך שהחברה לא קיבלה כל שירותים מפורן, כאמור לעיל.

משכך, לא עמד המערער בנטל להוכיח כי החברה לא קיבלה שירותי ייעוץ מפורן, ולמצער לא עמד בנטל להוכיח כי יש לכלול את התשלום הנוסף במסגרת שכרו החודשי כשכיר. בכך יש כדי לדחות את ערעורו.

9.                   למעלה מן הנדרש, יש לציין כי אף לו הייתי קובעת כי החברה לא קיבלה כל שירותים מפורן, וכי התשלום הנוסף היה למעשה עבור המערער כבעליה של פורן, עדיין אין לראות בכך שכר עבודתו של המערער. משבחר המערער מיוזמתו ומשיקוליו הוא , בקבלת התשלום הנוסף באמצעות חברה בע"מ אשר בבעלותו, הרי שעשה את השקלול הפיננסי אשר התאים לו אותה עת, וויתר למעשה על ההטבות הסוציאליות השונות אשר היו מגיעות לו בגין כספים אלו לו היו משולמים לו כשכר עבודה. משפוטר המערער מעבודתו בחברה, התהפכו לפתע היוצרות, והנה הוא מעוניין לראות בכספים אלו שכר עבודה. אינני יכולה אלא להצטרף לעמדת המנהל המיוחד והכנ"ר על פיה אין המערער יכול לאחוז המקל בשני קצותיו. המערער מנסה להציג את התשלום הנוסף, אותו יזם והגה על מנת לזכות בהטבות פיננסיות בתחום המיסים, באור הפוך לחלוטין, וזאת אך משום שעל פי דיני העבודה וחדלות הפירעון אין הוא זכאי לכלול כחלק משכר עבודתו כספים אשר הועברו לחברה בע"מ שבבעלותו. בית משפט זה לא ייתן ידו לתמרונים כגון דא, ומשבחר המערער באופן התשלום, עליו לשאת ביתרונותיו כמו בחסרונותיו.

10.               סוף דבר, דין הערעור להידחות. המערער ישא בשכר הטרחה ובהוצאות קופת הפירוק בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום כ"ט בתמוז, תשס"ז (15 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.