החלטה בתיק בשא 150003/08

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן כנגד המבקש, ביום 7.1.07  בהיעדר הגנה.

2.         פסק הדין ניתן, לאחר שהוצג אישור מסירה לפיו כתב התביעה נמסר לידי המבקש, 23.11.06 ומבקש סירב לחתום עליו.

            המסירה נתמכה בתצהיר יוסף בסול, מבצע המסירה מטעם המשיבה

3.         כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול בשתי עילות, האחת - מחובת הצדק שעה  שנפל פגם בפסק הדין והשנייה - על פי שיקול דעת בית המשפט תוך בחינת הסיבה לאי ההתגוננות וסיכויי ההצלחה.

            ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 281 - 283

4.         בבקשתו טוען המבקש כי בעקבות שיחה טלפונית ממשטרת עפולה בה הודע לו כי קיימת פקודת מאסר נגדו, פנה לעו"ד דהוד וביקש לברר פשר פקודת המאסר.

            לאחר בירור שערך עו"ד דהוד, קיבל עו"ד דהוד ביום 27.12.07 את כתב התביעה ופסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

            לטענת המבקש, מעולם לא ראה את יוסף בסול ולא קיבל ממנו דבר.

            בבקשתו, עתר המבקש לקיים דיון על מנת לחקור את מבצע המסירה מטעם המשיבה.

            לגופו של עניין טוען המבקש כי אינו חייב למשיבה מאומה וכי שילם את מלוא החשבוניות שהועברו אליו בגין דמי שימוש במערכת המירס.

5.         המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין.

            לטענת המשיבה כתב התביעה נמסר בכתובתו של המבקש כדין ואם המבקש היה חולק על התצהיר היה עליו לזמן את מבצע המסירה לחקירה ויכול היה להפנות דרישה לב"כ המשיבה או לחילופין לפנות לבית המשפט.

            כמו כן טוענת המשיבה כי אין בידי המבקש סיבה למחדלו להתגונן וכי בטרם נותק משירותי המשיבה, הבטיח המבקש להסדיר את חובו למשיבה בהקדם ולפיכך הגנתו הגנת בדים.

6.         המבקש לא נחקר על תצהירו.

            הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.         בפני מחד טענת המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה ומאידך טענת המשיבה כי כתב התביעה נמסר למבקש והוא סירב לקבלו.

            כאמור, מסירת כתב התביעה נתמכה בתצהיר מבצע המסירה.

            בהתאם להוראת תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנה 522"), בס"ק (ב), אם בעל דין רוצה לחקור חקירה שכנגד מצהיר שאיננו בעל דין, עליו להודיע על כך לבעל הדין שהגיש את התצהיר ולדרוש את התייצבות המצהיר לשם חקירה שכנגד בשעת הדיון .

            הגישה בפסיקה היא כי אין לשלול מבעל דין את זכותו לחקור מצהיר מטעם יריבו ובלבד שהביע רצונו בכל דרך סבירה.