החלטה בתיק בשא 150/07

1.         בפנינו בקשה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב. המשיב הגיש תביעה נגד המערערת בבית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1592/00, השופט י. יוספי ונציגי הציבור דוד דיין ושרגא כץ). בתביעה עתר המשיב לתשלום פיצוי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, גמול  בגין עבודה בשעות נוספות ושחרור כספי פליסת ביטוח מנהלים.

מנגד הגישה  המערערת תביעה שכנגד ובה עתרה לתשלום כספים בגין גניבה, מעילה ונזקים שנגרמו לה.

בית הדין קיבל את התביעה וחייב את המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 40,948 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 13,902 ש"ח, דמי הבראה 3,850 ש"ח גמול בגין עבודה בשעות נוספות 139,870 ש"ח ו- 37,772 ש"ח ושכ"ט עו"ד 19,000 ש"ח.

יצויין כי תחילה ניתן פסק דין חלקי ביום 4.4.2006, לאחר מכן ניתן פסק דין משלים ביום 25.5.2006 ולבסוף תוקן פסק הדין ביום 19.6.2006.

2.         המשיב טוען כי המערערת לא שילמה עד היום את סכום פסק הדין לבד משחרור כספי פוליסת ביטוח המנהלים.  וגם פעולה זו נעשתה לאחר חמישה חודשים ממועד מתן פסק דין ובעקבות הגשת הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהוגשה כנגדה.

במסגרת הבקשה הזו חוייבה המערערת בהוצאות של 5,000 ש"ח אשר גם הן לא שולמו.

פסק הדין לא עוכב, ובעקבות כך נפתח תיק בהוצאה לפועל. המשיב נאלץ להוציא הוצאות משפט בגין היצוג בערכאת הערעור.

מאחר ועל פי הודעת הערעור מתבקש בית הדין להתערב בקביעות עובדתיות  הרי שסיכויי הערעור קלושים. למערערת יש חובות לרשם החברות, ובתחילת 2006 הוגשה בקשה לפרוקה.

כל אלו מלמדים על החשש כי באם ידחה הערעור לא תשלם המערערת את ההוצאות שיפסקו.

3.         המערערת טוענת כי יש לה נכסים אשר עוקלו על ידי המשיב כך שאם יזכה  בערעור יוכל להיפרע מהם.

אין למנוע מהמערערת את זכותה לפנות לערכאות וכן סיכויי הערעור טובים כפי שמפורט בהוצאות ערעור.

4.         הכרעה

זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הניתנת לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו. היא הבסיס והתשתית לשיטת המשפט (עע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAIMT PETER IN GALLICANTU(עבודה ארצי) לג (54) 38).

לצד הכלל הנ"ל רשאי בית המשפט או הרשם כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לצוות על תובע ליתן ערובה להוצאותו של הנתבע. התקנה מכוונת למנוע הגשת תביעות סרק.  השיקולים המנחים המרכזיים בכל הקשור לחיוב בערובה הם - סיכוי ההצלחה בתביעה והשיקול המשמעותי של יכולת גביית הוצאות מהנתבע (רעא 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פד מ"ד (1) 647).

תקנה 519 אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה, תוך מתן משקל למיוחד במשפט העבודה (דבע נה 3-218 עלי איוב הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394). ככלל כאשר העובד הוא תושב ישראל - לא תוטל עליו חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים, והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות ההוצאות.

5.         בקביעת סכום הערובה וסוגה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו, ולא בגובה ההוצאות אותן חוייב המערער לשלם בפסק הדין של הערכאה הראשונה (עע (ארצי) 251/03 דוד אילוז נ' מישל הסעות בע"מ, מיום 22.6.2004).

6.         תכליתו של החיוב בהפקדת ערובה היא למנוע מצב בו המשיב אשר זכה בדין בערכאה הראשונה, יגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערערת מלמדת כי קיים סיכון ממשי שהמשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שיפסקו לטובתו בהתדיינות הנוספת.

דומה שהמצב שבפנינו מלמד על חוסר היכולת של המשיב לגבות את ההוצאות כאשר אלו יפסקו במסגרת הערעור של המערערת. פסק הדין של בית הדין קמא, לא כובד ובכלל זה גם תשלום ההוצאות. על חוסר כוונתה של המערערת לכבד את פסק הדין מלמדת הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שהמשיב נאלץ להגיש בבית הדין קמא לצורך אכיפת פסק הדין בכל הקשור לשחרור כספי פוליסת ביטוח מנהלים.

כאן, לא היה מדובר באכיפת חיוב שמשמעו ויתור על כספים שהמערערת היתה אמורה להוציא מכיסה, אלא רק הוראה לשחרר כספים הנמצאים אצל צד ג'. חמישה חודשים המתין המשיב עד אשר המערערת עשתה כן. בנוסף, המערערת לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע. ולא ידוע לנו מה הניב הליך ביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל.