החלטה בתיק בשא 14962/06

1.         בקשה מיום 9.11.06 להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה בבש"א 4131/05 בת.א. 3527/03 בבית משפט השלום בקריות מיום 21.3.06, בה נדחתה בקשתם של המבקשים לבטל פס"ד מיום 2.10.03 (להלן: ההחלטה הראשונה); ועל החלטה מיום 27.8.06 בה דחה ביהמ"ש בקשה לביטול ההחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה).

עובדות רקע והחלטות בימ"ש קמא

2.         הבנק המשיב (להלן: הבנק) הגיש ביום 21.7.03 תביעה כספית בסד"מ נגד המבקשת כבעלת החשבון ונגד המשיבים כערבים לחשבון.

3.         לטענת הבנק, כתב התביעה נמסר למשיבים ביום 23.7.03 והם לא הגישו בקשת רשות להתגונן. הבנק המציא אישורי מסירה חתומים בידי אביהם של המבקשים.

4.         ביום  2.10.03 ניתן פס"ד על יסוד כתב התביעה (להלן: פסה"ד).

            הבנק פתח בהליכי הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בקריות. לטענת הבנק, ביום 6.1.04 נמסרו למשיבים אזהרות. לאחר מכן, פעל במסגרת ההוצל"פ, אך ללא הועיל. רק ב-25.12.05 הגישו המבקשים את הבקשה נשוא ההחלטה הראשונה.

5.         בהחלטה הראשונה דחה ביהמ"ש את בקשתם של המבקשים. המבקשים טענו בתצהיר נלווה, כי נודע להם לראשונה על פסה"ד רק ביום 15.12.05, אך כיוון שמהמסמכים שצירף הבנק עלה כי עוד ביום 9.6.05 פנה בשמם עו"ד סאלחה בעניין פסה"ד הנדון, נדחתה כאמור בקשתם. המשיבים שהיו מיוצגים, לא הגישו תשובה במועד לתגובת הבנק. ביהמ"ש קבע כי הבקשה הוגשה באיחור ולכן דחה אותה. ההחלטה התקבלה סמוך לאחר הינתנה אצל ב"כ המבקשים.

6.         רק חודשיים לאחר מכן, הגישו המבקשים בקשה נוספת, לבטל את ההחלטה הראשונה.  בבקשה זו טענו, כי לא הגישו תשובה לתגובת הבנק עקב עומס עבודה ומחלת בא כוחם. כן טענו, כי אומנם חתמו על יפוי כח לעו"ד סאלחה, אלא שהוטעו ע"י אביהם כי מדובר בפניה לבנק באשר לחשבון הבנק.

7.         ביהמ"ש קבע בהחלטה השנייה כי אין בנימוקי הבקשה כדי לשנות את ההחלטה הראשונה "הנסמכת על סתירה שבין מועד הידיעה על פסק הדין שנטען בתצהיר לבין מסמך שצורף המעיד אחרת. אין עילה לביטול ההחלטה...".

טענות הצדדים

8.         המבקשים שבים וטוענים כי נודע להם על פסה"ד רק ביום 15.12.05, כשזומנו למשטרה עקב פקודות מאסר שהוצאו נגדם.

9.         המבקשים מודים כי ההחלטה השנייה הומצאה לבא כוחם ביום 31.8.06, אלא שלטענתם להם נודע אודותיה רק לפני כשבועיים, כשהגיעו מעקלים לביתם.

10.        המבקשים טוענים, כי עקב הצטברות עבודה במשרד בא כוחם בעקבות המלחמה בצפון "התפספס הטיפול במספר עניינים וביניהם תיק זה". המבקשים טוענים, כי מדובר בתקלה משרדית בתום לב המצדיקה הארכת מועד.

11.        המבקשים טוענים כי בקשה שהגיש אחיהם לביטול פס"ד בתיק דומה, התקבלה בבימ"ש השלום בנהריה ומתנהל שם דיון לגופו.

            עוד לטענתם, אין פגיעה בפועל באינטרס ההסתמכות של הבנק, כיוון "שהיה ברור שהמבקשים לא ירימו ידיים וינצלו את כל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותם".

12.        המבקשים מפנים להודעת הערעור וטוענים כי יש להם סיכויים טובים להצליח בערעור.

13.        הבנק טוען, כי המשיבים איחרו באופן ניכר בהגשת הבקשה. המועד להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה נמנה מיום קבלתה, ביום 21.3.06 ועל ההחלטה השנייה מיום  30.8.06. לא הובא שום טעם המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה. גם הטעמים שהובאו בעניין ההחלטה השנייה אינם "טעמים מיוחדים" המצדיקים להיעתר לבקשה.

דיון ומסקנות

14.        ההחלטה הראשונה ניתנה לבקשת המבקשים, לאחר שהתקבלה תגובת הבנק ולאחר שחלף המועד בו רשאים היו המבקשים להשיב לתגובת הבנק.

לפיכך, אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד ובתנאים כמפורט בתקנה 201 או בתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), לכן גם לא חלה עליה תקנה 398א (א) לתקנות. הגשת בקשת ביטול (אף היא הוגשה באיחור) איננה מאריכה את המועד להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה.

15.        המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטות. אולם היה עליהם להגיש בר"ע ולחלופין, להגיש בקשה להאריך את המועד להגשת הבר"ע. כבר מסיבה זו, דין הבקשה להידחות.