החלטה בתיק בשא 14954/07

התביעה העיקרית ;

התביעה בתיק העיקרי הוגשה בשל הפרה יסודית, נטענת, של הסכם מכר, אשר נערך בין הצדדים ביום 6.1.08 (להלן: " ההסכם"), לפיו רכשו המשיבים מהמבקשת דירת נופש במגדל "פנינה", אשר בחוף הכרמל בחיפה (להלן: " הדירה").

על פי הנטען בתביעה, שווקה הדירה למשיבים, כחלק מפרוייקט מרינה, הכולל חופי רחצה מטופחים, טיילת, מגרשי טניס, מכון כושר ועוד ועוד, אולם מתברר כי הפרוייקט לא יקום, שכן וועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: " וועדת המשנה"), החליטה, בישיבתה מיום 29.11.05, לבטל את הכוונה להקים מרינה בפרויקט.

המשיבים טוענים, עוד, כי נבנו בפרוייקט, עד היום, רק שני בניינים, כי קיימים ליקויים קשים בדירה ובפרויקט,  כי, בניגוד למובטח, אין גישה ישירה לחוף הים, כי הדירה שרכשו נמצאת בבניין שרק חציו נבנה ועוד טענות מטענות שונות. כן טוענים המשיבים למצגי שווא מצד המבקשת, להתנהלות רשלנית מצידה, להפרת הסכמי המכר, להטעייה ולתרמית. הסעדים המתבקשים הינם ביטול הסכמי המכר והשבה ולחלופין - תשלום פיצויים.

הבקשה וטענות הצדדים ;

בבקשה דנן, עותרת המבקשת לדחיית התביעה על הסף, בשל מסמך, אשר לא גולה ע"י המשיבים בתביעתם והוא - תוספת להסכם, אשר נערכה ונחתמה בין הצדדים ביום 21.5.02.

המבקשת טוענת, כי  בתוספת זו (להלן: " התוספת"), הוסכם, שהמבקשת תמסור למשיבים מחסן וחניה, ללא תמורה, בכפוף לסילוק מלא ומוחלט של כל תביעותיהם ו/או טענותיהם ו/או דרישותיהם של המשיבים כלפי המבקשת וויתור על כל טענה לנזק בגין שינוי יעוד הבנין ו/או איחור במסירת הדירה ו/או שינויים בתכניות ו/או כל טענה אחרת, ככתוב בתוספת.

המבקשת טוענת כי אי צירוף התוספת למסמכי התביעה נעשה בניגוד לחובתם של המשיבים לנהוג בתום לב וכי מחדלם זה אף מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ובשל כך מן הראוי לדחות את התביעה על הסף.

בתגובתם טוענים המשיבים, כי התוספת מהווה הסכם פשרה רק בנוגע לטענותיהם בדבר איחור של כשנתיים ימים במסירת הדירה ואילו עיקר תביעתם מבוסס על עילה אשר נולדה קרוב לשלוש שנים וחצי לאחר מכן, מכח החלטת וועדת המשנה, אשר משמעותה היא, שהפרוייקט לא יוקם.

לטענתם, בעת חתימת התוספת, הם לא ידעו ולא יכלו, כלל, לדעת, שתקום החלטה כזו, החלטה אשר עומדת בניגוד מוחלט להצהרות המבקשת ומצגיה, הן עובר לחתימת התוספת והם לאחר החתימה.

כן טוענים המשיבים, כי חתימת התוספת נכפתה עליהם, שכן היא הוצבה כתנאי לקבלת החזקה בדירה.

המשיבים אף מצביעים על כך, שבתוספת עצמה הוגדר אילו מחלוקות היא באה להסדיר, והן - מחלוקות באשר לאיחורים במועדי מסירת הדירה ו/או אחריות המוכרת להיווצרותם, בלבד.

דיון והכרעה ;

צודקת המבקשת בטענתה, לפיה היה על המשיבים לצרף את התוספת לכתב תביעתם ולהתייחס אליה בגוף התביעה. עיון בתוספת מעלה, כי היא מתייחסת למחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים בנוגע לדירה. פרשנות נוסח הוויתורים אשר בתוספת שנוי במחלוקת בין הצדדים וצפוי היה שכך יהיה. בנסיבות אלה, העלמת התוספת מבית המשפט ואי צירופה לכתב התביעה, מהווה, אכן, חוסר תום לב.

גם אם סברו המשיבים, כי האמור בתוספת אינו חל על עילת התביעה דנן, כטענתם, היה עליהם לצרפה לכתב התביעה ולפרוש בתביעה את גרסתם וטענותיהם בנוגע לאמור בה.

עם זאת, לאור חוזקה של זכות הגישה לערכאות, לא במהרה ידחה ביהמ"ש תובענה על הסף. על ביהמ"ש לנקוט במשנה זהירות בטרם תידחה תביעה ומקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, לא יורה בית המשפט על דחיית התובענה - בש"א (תל-אביב-יפו) 3797/05 - אדמונד הרטפלד נ' בניני א.י.מ מנור בע"מ ואח' (2005). ביהמ"ש ידחה תביעה על הסף, אך ורק כאשר הוא משוכנע, שהתובענה תידחה, בסופו של דבר, אם יתקיים דיון לגופו של ענין - ע"א 716/75 - גל בר-אור נ' דוד בר-אור . פ"ד ל(2), 253, עמ' 255-256. "מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים לפניו שערי בית-המשפט" - בג"צ 254/73 - צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ, ואח' נגד בית-הדין הארצי לעבודה, פד"י כח (1), עמ' 372, בעמ' 378-377.

גם בפסה"ד אליו הפנה ב"כ המבקשים - ע"א 813/87 - יואל רוטברד נ' מדינת ישראל ו-3 אח' . פ"ד מג(3), 514, בעמ' 517-518 למרות הביקורת אשר מתח ביהמ"ש על התנהלות התובעים, שם, החליט ביהמ"ש שלא לחסום את שערי בית המשפט בפני המערער (התובע).

עם זאת, ציין בית המשפט, כי אם יתברר בתום ההליך כי לשוא הטריח המערער את המשיבים, יהא מקום להביא זאת לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

כך ראוי לנהוג גם בענייננו.