החלטה בתיק בשא 1488/06

1.         בין הצדדים התנהלו ומתנהלים תביעות בבתי משפט שונים לרבות בית משפט השלום בתל אביב - יפו ובבית משפט השלום בנצרת, בגין עבודות בניה שביצעה המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") עבור המשיבה באתרי בניה שונים.

2.         ביום 13.1.04 נתן בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט שינמן יעקב) תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, שכוללות, בין היתר, הסכמה בדבר העברת "תביעות הצדדים האחד כלפי משנהו" להליך של בוררות.

3.         ביום 2.9.04 ניתן פסק דין ע"י בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט צרפתי) ב- 5 תביעות שאוחדו, לפיו, חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 110,000 ש"ח (להלן: "פסק הדין"). יצוין, כי פסק הדין ניתן על סמך הסכמת הצדדים, לפיה, הם הסמיכו את בית משפט קמא ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984.

4.         אין מחלוקת, כי פסק הדין המורה על העברת התובענות שבין הצדדים להליך של בוררות מיום 13.1.04, לא הועבר ולא נטען לגביו דבר בפני בית משפט קמא בטרם מתן פסק הדין.

5.         המבקשת הגישה לבית משפט השלום בעפולה תביעה (ת.א. 2635/05) למתן צו שימנע מהמשיבה לנקוט הליכי גבייה בתיק ההוצל"פ, שנפתח ע"י המשיבה למימוש פסק הדין. במסגרת התביעה, עתרה המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לנקוט בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין בשל הטענה לקיום הליכי בוררות. כב' השופטת בסול, דחתה את הבקשה למתן הצו במעמד צד אחד וקבעה את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים. בסופו של יום, דחתה כב' השופטת בסול את בקשת המבקשת לצו מניעה שיש בו כדי לעכב את ביצוע פסק הדין. עיון בהחלטת כב' השופטת בסול מיום 17.11.05 מלמד, כי היא דחתה את בקשת המבקשת לאחר שבחנה את טענתה בדבר קיום הליכי בוררות בין הצדדים ודחתה אותה לגופה.

6.         המבקשת שוב ניסתה לעכב את ביצוע פסק הדין ע"י הגשת בקשה לראש ההוצל"פ בעפולה (כב' הרשמת תמר נסים שי). ביום 2.2.06 דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת המבקשת לעיכוב הליכי ההוצל"פ לביצוע פסק הדין. עיון בהחלטת ראש ההוצל"פ מלמד, כי  המבקשת טענה בפניה לעיכוב הליכים בשל קיום הליכי בוררות בין הצדדים. ראש ההוצל"פ ציינה בהחלטה, " כאמור בתגובה ובמצורפיה, שאלת ביצועו של פסה"ד עקב ענין הבוררות כבר נשמעה בבית המשפט ונמצאה להידחות לגופה ואין כל מקום (או סמכות) להידרש אליה פעם נוספת".

7.         על החלטת כב' ראש ההוצל"פ הוגשה בר"ע 1045/06, שבמסגרתה עותרת המבקשת בבקשה דנן לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ עד להכרעה בבר"ע. לטענתה, סיכויי הבר"ע להתקבל הינם גבוהים וקיים חשש להחזרת המצב לקדמותו במידה ויקבע בבוררות כי על המשיבה לשלם למבקשת, וזאת נוכח ידיעתה, כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו רעוע. מנגד, מתנגדת המשיבה בתוקף לבקשה ועותרת לחיוב המבקשת בהוצאות משפט. בין היתר, טוענת המשיבה, כי הבקשה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי, כי סיכויי הבר"ע להתקבל הינם קלושים וכי אין חשש להחזרת המצב לקדמותו לאור מצבה הכלכלי האיתן של המשיבה.

8.         בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מג (2) 172, 174 נפסק מפי כב' השופט בייסקי, כי:

"הכלל הוא - וזו גם ההלכה הפסוקה - כי פסק - דין יש לבצע עם נתינתו; על - מנת להצדיק עיכוב ביצועו, על המבקש זאת לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, וכן כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ב"ש 227/87 [1], במע' 715, והאסמכתאות המפורטות שם; ראה גם: ב"ש 396/86 [2]; ב"ש 751/86 [3]).

מכאן הכלל הנוסף, כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצלח בערעור; ואולם מצבו הכספי הקשה של החייב אינו צידוק לעכב ביצוע (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988, 782-783; ראה גם ב"ש 978/84 [4], בעמ'      576)".

            מן הכלל אל הפרט, באשר לסיכויי הערעור, לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה על צירופיהן, סבורני, כי סיכויי הבר"ע להתקבל אינם גבוהים לאור העובדה, כי טענת המבקשת בדבר קיום הליכי בוררות בין הצדדים כבר נידונה והוכרעה בבית משפט השלום בעפולה במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, החלטה שהפכה לחלוטה; ובנוסף, המבקשת הסכימה להסמיך את בית משפט השלום בנצרת לפסוק על דרך הפשרה חרף ההסכמה הדיונית להעברת התביעות ההדדיות לבוררות ובשל כך, מושתקת ומנועה היא מלהתכחש להסכמתה זו.

            באשר לחשש להחזרת המצב לקדמותו, המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מפורטת לכך, שלא תוכל להיפרע מאת המשיבה כספים שתשלם לה, ואין די בטענות המבקשת בעניין זה, שנותרו טענות בעלמא ללא תימוכין (ראה: בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מ"ג  (2), 172). לא זו אף זו, עסקינן בחיוב כספי גרידא, שדרך כלל אין נטייה לעכב את ביצועו.

9.         לאור האמור, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות משפט בגין הליך זה בסך 2,000 ש"ח, שישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום 10 במאי, 2006 (י"ב באייר תשס"ו) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: