החלטה בתיק בשא 146/06

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון; עב 1259/02), בו נקבע כי על המבקשת (להלן- החברה) לשלם למשיב פיצויי פיטורים מופחתים בשיעור של 40% וכן תמורת הודעה מוקדמת בשיעור מופחת דומה.

2.         החברה מפעילה רשת מסעדות "מקדונלד'ס". המשיב עבד בסניף מרכז הכרמל, החל מחודש מאי 1996 ועד לחודש מאי 2001, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים, זאת לאחר שהתברר כי הוא נטל את הכספים מקופת המעביד. לטענת המשיב, נטילת הכספים מקורה בטעות, אשר נבעה מנסיבות אישיות קשות. לטענתו, פיטוריו נגרמו רק בשל סרובו להיבדק בפוליגרף ובנסיבות אלה לא היה מקום לשלול ממנו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. לחילופין, טען המשיב כי לכל היותר היה נכון לשלול ממנו פיצויי פיטורים בשיעור מופחת של 10%. בכתב ההגנה הודתה המבקשת כי אכן פיטרה את המשיב, אך טענה כי פיטוריו נעשו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים ובהודעה מוקדמת. לטענת המבקשת, המשיב פוטר לאחר שהודה כי נטל ממנה כספים ולאחר שסירב להיבדק בפוליגרף. בנסיבות אלה, כך טענה המבקשת, היא נאלצה לפטר את המשיב מעבודתו ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. כן טענה המבקשת כי המשיב ניצל את מלוא החופשה השנתית שהגיעה לו ואין מקום לקבל תביעתו גם בגין הרכיב זה.

3.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. ראשית, בית הדין האזורי קבע כי המבקשת הצליחה להרים את נטל השכנוע כי המשיב שלח יד בכספיה. עוד נקבע, כי המשיב גרם לחוסר במלאי החברה, באופן שלא ניתן היה לגלותו וכי השתמש בכספים בניגוד לנהלים, מבלי שהוכח כי הוא החזיר אותם. בנסיבות אלה, הגיע בית הדין למסקנה כי המשיב עבר אחת מעבירות המשמעת אשר בתקנון העבודה. עוד נקבע כי המשיב לא פוטר בלא שניתנה לו זכות הטיעון ולפיכך לא היה פגם פרוצדורלי בהליכי פיטוריו. בקשר לזה צויין כי המשיב זומן לבירור עם נציגי החברה ושם ניתנה לו האפשרות למסור את גרסתו, אשר נמסרה באופן מבולבל.

4.       בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי הסיבה האמיתית לפיטורים היתה העובדה שהחברה כבר לא האמינה למשיב וייחסה לו שליחת יד בכספיה ובמלאי שלה, כשהסירוב להיבדק בפוליגרף היה רק אישוש לחשדותיה כלפיו. בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין, אין לראות את המשיב כמי שפוטר בשל סרוב להיבדק בפוליגרף, אלא כמי שפוטר בשל הפרת משמעת (מעילה) אשר הוכחה באופן מספק. עם זאת, נתן בית הדין את הדעת לשאר הנסיבות - העובדה שהחברה לא הוכיחה את השווי הכספי של מעילת המשיב, נסיבות אישיות קשות אליהן נקלע המשיב (איומים על חייו ועל חיי בני משפחתו), וכן העובדה שהמשיב שירת את החברה בנאמנות במשך חמש שנים. על כן מצא בית הדין לנכון לקבוע כי על החברה לשלם למשיב פיצויי פיטורים מופחתים בגובה 40% מן המגיע כחוק, בסכום של 15,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.01. כמו כן, חויבה החברה לשלם למשיב תמורת הודעה מוקדמת מופחתת באותו שיעור, בגובה 3,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.01. תביעת המשיב לתשלום פדיון חופשה נדחתה.

5.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל, הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 3.1.2006, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.    

6.         בבקשתה טוענת החברה, כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה, חרף קביעותיו הקשות של בית הדין האזורי כלפי המשיב, פסק בית הדין לזכותו פיצויי פיטורים בשיעור מופחת של 40% וזאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה במקרים של גניבה ממעביד, אין כל מקום להתייחס לעובד בסלחנות ויש להחמיר עמו עד כדי העונש המירבי של שלילת פיצויי פיטורים במלואם. כן מוסיפה החברה וטוענת כי סיכוייה להיפרע מן המשיב במקרה בו יתקבל הערעור קלושים בשל העובדה שהמשיב הודה בפני בית הדין האזורי כי הסתבך בהימורים ונטל הלוואות בסכומים משמעותיים תוך שהוא חייב כספים רבים לנושים, דבר שהביא להידרדרות במצבו הכלכלי. כן טוענת החברה כי אין בעובדה שהמשיב כיום עובד, כדי להסיר את חששה שהוא אינו מסובך עם הלוואות וחובות נוספים, שכן גם בתקופה בה עבד אצלה הסתבך בחובות כבדים.

7.         המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיב טוען כי החברה לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. לטענת המשיב, החברה לא הניחה תשתית עובדתית מספקת באשר למצבו הכלכלי ואין די בטענה בעלמא כי הנזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מאי עיכוב גדול לאין שיעור. בקשר לזה טוען המשיב כי הינו אופטומטריסט אשר משמש כיום כמנהל סניף אופטיקה הלפרין ומשתכר סכום של כ- 14,000 ש"ח. בנוסף לכך רעייתו אף היא עובדת בתור מזכירה ומשתכרת סכום של 3,000 ש"ח. המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים.

הכרעה

8.        הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את מימוש פסק דין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והשני, סיכויי הערעור (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם).

9.         לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. אכן, קיים חשש כי יקשה על החברה להיפרע מן המשיב אם ישולם כל סכום פסק הדין, ויתקבל ערעורה במלואו או בחלקו. יש לתת את הדעת לכך שמדובר בתקופה ממושכת (למעלה מארבע שנים) שמקורה בהתמשכות ההליך בבית הדין האזורי. בנסיבות העניין, סבורים אנו כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים ימצא ביטוי בכך שהחברה תפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית דין זה, עד להכרעה בערעור אותו הגישה תוך 21 יום מהיום או תפקיד - תוך אותו פרק זמן - ערבות בנקאית בגובה החיוב. אם לא יופקד הסכום כאמור או הערבות, יהיה על החברה לשלמו למשיב, כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

10.       סוף דבר : הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 9 לעיל. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור.

ניתנה היום י' שבט, תשס"ו (8 פברואר, 2006)  ותישלח לצדדים.

            _________________          _____________        _____________

      השופט עמירם רבינוביץ         השופטת נילי ארד         השופט שמואל צור      

___________________                    _____________________

נציג עובדים, מר אורי ינאי                    נציג מעסיקים, מר צבי עמית

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: