החלטה בתיק בשא 14519/05

1.         בעקבות פסק דיני  מיום 05.07.05, בגדרו נעניתי להמרצת הפתיחה בהעדר כתב תשובה, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין זה. הונחה בפניי תגובת המשיבה ותשובת המבקש לתגובה האמורה.

2.         עיון בתיק מעלה כי פסק דיני זה ניתן לאחר שבאורח מתמיד  נמנע המבקש מלציית להוראות בית המשפט. אכן, כעולה מתגובת ב"כ המשיבה מיום 20.09.05, לא מסר המבקש כל תגובה בתיק בש"א 2251/04, בתיק בש"א 1129/05, ואף לא מסר כתב תשובה בהמרצת הפתיחה בתיק העיקרי. רק משום שמדובר בכונס נכסים, דהיינו "בעל תפקיד", המתנתי עם מתן פסק דיני עד ליום 05.07.05, חרף העובדה שלכאורה הוא אמור היה להינתן  בתזכורת מעקב ביום 15.05.05.

3.         ועל שום מה לא נקט המבקש בכל פעולה ולא מסר כל תגובה ? מעיון בבקשה עולה כי הדבר לא נבע משגגה או טעות אלא מהחלטה מחושבת ומודעת. המבקש טוען כי "העדר תגובות המשיב במסגרת התובענה דנן, לא נבעה חס וחלילה מזלזול בבית המשפט הנכבד, אלא מקורו בחשש הכבד שמא תגובות המשיב יחשפו את החקירה הסמויה שהפעיל המשיב לצורך איתור המלאי שנגנב ממחסני החברה שבכינוס... ואשר לאחר חקירה מקיפה ופעולות שבוצעו על ידי הכונס, נתפס מרבית מהמלאי שהוברח והוסתר על ידי המבקשת מפני הכונס" (סעיף 1). זאת ועוד: המבקש ממשיך ומציין כי "הימנעות הכונס מהגשת התגובות במסגרת תובענה זו, אשר נשוא המחלוקת בה הינו מלאי בכמות זניחה לעומת המלאי שהוברח על ידי המבקשת והוסתר מפני הכונס בדרכי עורמה ורמיה, הביא לתוצאה, כי מעשיה החמורים של המבקשת נחשפו ויצאו לאור, והביאו לכך, כי מרבית המלאי (אם כי לא כולו), אותר ונתפס במחסניה של המבקשת" (סעיף 28).

4.         משמע, בהעלם ראשון, התנהלותו הדיונית של המבקש היא פועל יוצא של מאזן שיקולים שהניע אותו, מיוזמתו ובטובתו, להפסיד בתיק שבפניי, על מנת לא לסכן זכייה בהליך אחר. אם כך בחר המבקש לנהוג, אין הוא יכול להחזיק במקל בשני קצותיו וליהנות משני העולמות. אם אכן, כמתחייב, בחר המבקש להפסיד בהליך שבפניי משום הכמות הזניחה של המלאי לטעמו, ייכבד וישלים עם התוצאה האמורה.

5.         ואולם, מעבר לכך, טיעונו של המבקש אינו יכול לעמוד בפני ביקורת. שהרי עולה הימנו כי אם החקירה הסמויה הייתה נמשכת, למשל, עוד שנה או שנתיים, גם אז יכול היה המבקש, אי-שם "בזמנו החופשי", לקבל את ההחלטה מתי הוא מגיש תגובות וכתבי תשובה לתיקי בית משפט.  הדבר נראה בלתי סביר, אף מופרך.

6.         אין ספק, כך קובעות תקנות סדר הדין האזרחי, כי הימנעות מהגשת תשובות גוזרת על פני הדברים היענות לתביעה ולבקשה. שהרי בית המשפט אינו יכול, אף אינו אמור, "לנחש" כי הימנעותו של המבקש להגיש תשובות ותגובות נובעת מחקירה סמויה אותה הוא מנהל.

            למצער, הגם שאין בדעתי להעמיק חקר בעניין זה, אמור היה המבקש, אולי, להגיש לי בקשה במעטפה חסויה ולבקש לשכנעני לדחות הגשת תגובותיו ותשובותיו, משום אותה טענת-חקירה. אין לדעת איך הייתי נוהג במקרה זה. משעה שהמבקש אף לא ניסה ללכת בדרך זו, לא נותר לי, בדרך המלך, אלא ליתן את פסק הדין שניתן על-ידי.

7.         בקשת המבקש לא נתמכה בתצהיר. גם אם אקבל את גישתו שניתן היה לפטור אותו מהגשת תצהיר, הרי בגדר תגובתו, ולו שלא בתצהיר, אין כל מענה לטענותיו העובדתיות של ב"כ המשיבה, על-פיהן אין כל קשר סיבתי בין החקירה הנטענת לבין מחדליו החוזרים ונשנים של המבקש. החקירה, כך עולה לכאורה, הייתה בחודש יוני 2005. מחדליו החוזרים ונשנים של המבקש היו במועדים שקדמו לכך, באופן שלכאורה נראה תירוץ החקירה דחוק ועלוב ומבקש לחפות על  מחדלים. אכן, אילו המבקש, בגלוי ובגאון, היה טוען לשרשרת טעויות שהיו לו, שמא מכוח הפסיקה הליברלית של בית המשפט, הייתי שוקל ביטול פסק הדין ומתנה זאת בתשלום הוצאות הולמות ונכבדות. משעה שהמבקש, במובהק, עושה דין לעצמו ולא מגיב להחלטות בית המשפט, אין לו להלין אלא על עצמו. בקשת הביטול שבפניי דינה לדחייה.

8.         לפיכך, הנני דוחה את הבקשה.

            הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

9.         המזכירות תגנוז תיק בש"א 14519/05 ותחזור ותגנוז התיק העיקר.

10.        המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום א' בחשון, תשס"ו (3 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: חגית.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: