החלטה בתיק בשא 1451/06

1.         בפניי בקשה למתן רשות להתגונן שהגישו ישראל מלמוד סוכנויות שיווק והפצה ו-3 אחרים (להלן: "המבקשים").

עובדות רקע

2.         ביום 16.6.05 הגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר על סך למעלה מ-2.5 מיליון ש"ח.         

מבקשת מס' 1 הנה שותפות רשומה (להלן: "השותפות"), מבקשת מס' 2 הנה חברה בע"מ (להלן: "החברה") ואילו מבקשים מס' 3 ו-4 הם השותפים והבעלים של השותפות והחברה (להלן: "השותפים " ו- "מבקש 3",לפי העניין).

3.         בכתב התביעה טען הבנק כי המבקשים חייבים לו, ביחד ולחוד, סך   2,526,102 ש"ח, זאת על סמך יתרות חוב שנרשמו בחשבון מס' 25180 (להלן: "חשבון השותפות") וחשבון מס' 440798 (להלן: "חשבון החברה"), המנוהלים בסניף הבנק בכיכר פריז, חיפה. השותפים ערבו אישית בכתבי ערבות מתמדת, שאינה מוגבלת בסכום, לחובות השותפות והחברה לצורך קבלת אשראי והלוואות מהבנק. 

4.         עד 30.6.04 ניהלה השותפות חשבון מס' 24100 בבנק קונטיננטל לישראל בע"מ, סניף חיפה (להלן: "חשבון השותפות בקונטיננטל" ו- "בנק קונטיננטל", לפי העניין). לאחר איחוד בנק קונטיננטל עם הבנק, ב-1.7.04 הוחלף מס' חשבון השותפות בקונטיננטל ל-186301 והומחו לבנק הזכויות המגיעות מחשבון השותפות בקונטיננטל.

5.         ב-26.7.04 חתמו השותפות והשותפים על הסכם פשרה עם בנק קונטיננטל, לאחר שזה הגיש נגדם תביעה בבימ"ש השלום בתל-אביב (ת.א. 30420/04) לסילוק יתרת החוב בחשבון השותפות. 

            הוסכם כי כנגד מחיקת התביעה יסולק חוב העו"ש של השותפות בסך 259,029 ש"ח (נכון ל-30.6.04), ישולמו לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,278 ש"ח וההלוואה שנטלה השותפות בסך 46,824 ש"ח (נכון ל-19.7.04) תמשיך להיפרע כסדרה בתנאיה המקוריים.

המבקשים החלו לשלם התשלומים לבנק קונטיננטל, בהתאם להסכם הפשרה.

6.         ב-21.11.04 חתמו השותפים על הסדר חוב עם הבנק, לפיו ידאגו לסלק את יתרות החובה, שנרשמו בחשבונות השותפות והחברה במלואן (להלן: "הסדר החוב"). יש לציין, כי במסגרת הסדר החוב אישרו השותפים כי נכון ל-19.11.04 עמדה יתרת החוב בחשבון השותפות על 2,130,812 ש"ח ובחשבון החברה על 120,013 ש"ח (סעיף 2 להסדר החוב), וכי הם זונחים כל טענה שהייתה ו/או שתהיה להם כלפי הבנק, הנוגעת ליתרת החוב, חישובי הריבית וכיוצא באלה (סעיף 10 להסדר החוב).

7.         מאחר והמבקשים לא עמדו בהסכמים הנ"ל הועמדו החובות בחשבונות הנ"ל לפירעון מיידי. נכון ל-7.6.05 יתרת  החוב בחשבון השותפות בקונטיננטל עמדה על סך 224,527 ש"ח ובחשבון השותפות על סך 2,301,575 ש"ח.

גדר המחלוקת

8.         טענתם העיקרית של  המבקשים היא כי לאחר שחתמו על הסדר החוב  גילו כי הבנק גבה וגובה מהם ריבית יתר בחשבון החח"ד של השותפות. דהיינו, ריבית הגבוהה מצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תש"ל-1970 (להלן: "צו הריבית"), בסכום המוערך ע"י רו"ח ג' שיוביץ בחוות דעתו (להלן: "חוות הדעת") ב- 89,397 ש"ח. אי לכך, טוענים המבקשים כי הבנק חרג מסמכותו והפר את חובת הזהירות וחובת הנאמנות שהוא חב להם.

            בתצהירו טען מבקש מס' 3 כי לאחר שחתמו, הוא ושותפו, על ההסכמים עם הבנק, התברר להם בדיעבד כי הוטעו בנוגע לגובה היתרות השליליות בחשבונות החברה והשותפות וזאת, בעיקר נוכח גביית ריביות-יתר, שלא כדין ע"י הבנק. "למעשה, הסתמכנו הסתמכות "עיוורת", על מצגי המשיב, ועל העובדה כי הנתונים שנמסרו לנו, הן לגבי יתרות החובה בחשבונות, הן לגבי הריביות שחוייבנו בהן וחוקיותן והן לגבי אופן ניהול חשבוננו, בכפוף להוראות המשיב, נעשו כדין".  

9.         עם היוודע הדבר ולאחר בדיקה של תנאי ההלוואה ושיעורי הריבית שנגבו בחשבון השותפות בקונטיננטל, טוענים המבקשים כי חדלו, מייד, מלקיים את הסכם הפשרה שנחתם עם בנק קונטיננטל. הסכם שקדם, כזכור, להסדר החוב עם הבנק.

10.        המבקשים טוענים עוד כי כתוצאה מסירוב הבנק לספק להם אשראי, בניגוד למוסכם ביניהם, איבדו את זכותם הבלעדית לייבא ארצה את מוצרי "רקיט אנד קולמן". סירוב הבנק להקצאת אשראי גרם לשותפות נזק המוערך בחוות הדעת בסכום הקרוב ל-3 מיליון ש"ח. אי לכך, לאחר קיזוז נזקם מיתרת החובה, טוענים המבקשים שהבנק חב להם למעלה מחצי מיליון ש"ח.

דיון והכרעה

ההלכה

11.        כידוע, במסגרת בקשת רשות להתגונן, די שהנתבע יציג הגנה אפשרית, ולו בדוחק, בלא שגרסתו תקרוס על פניה בחקירה נגדית, קרי שתתברר כ"הגנת בדים", על מנת שביהמ"ש ייעתר לבקשה ותינתן רשות להתגונן (ראו: י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) עמ' 676-678; ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 269-270; ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות, בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 120-121; ע"א (י-ם) 6401/01 נטלי משעלי נ' אהוד שטיינר, (לא פורסם-ניתן ביום 22.1.06); בג"צ 3349/05 אנדריי מזדיקוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תק-על 2005(2), 1914, עמ' 1916).

"מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2004(4) 493); ראו והשוו עם פסיקת כב' הנשיא שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' VIDEO ( U.K.) LTD, פ"ד מו(2), 273, עמ' 277.

12.        יחד עם זאת, שומה על המבקש רשות להתגונן להרחיב ולהיכנס לפרטי הגנתו. (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172; ע"א 13/80 הסמינר למורות בית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד  לו(1) 267; ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק, פ"ד מג(1) 112.

המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק. בע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, בעמ' 722, נאמר:

"לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'".