החלטה בתיק בשא 14429/07

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 17.9.07(להלן: " ההחלטה"), אשר ניתנה בבקשות שמספרן: 340/06; 1578/05 ו- 1853/06, בתיקים אזרחיים שמספריהם: 113/06; 178/05             ו-  199/06.

למעשה, מדובר בעיכוב ביצוע החיוב בהוצאות, אשר הושת על המבקש בסיומה של ההחלטה.

המבקש טוען, כי בדעתו להגיש ערעור על ההחלטה וכי מצבו הכלכלי בכי רע ולכן עותר הוא לעיכוב ביצוע החיוב.

המשיבים מס' 6 ו- 13, מתנגדים לבקשה ומפנים להלכה הקובעת, כי רק במקרים חריגים ייעתר ביהמ"ש לבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי, לא כל שכן הוצאות משפט. לטענתם, המקרה דנן אינו בגדר המקרים החריגים בהם ייעתר בימ"ש לבקשה כגון זו.

עוד טוענים המשיבים 6 ו- 13, כי סיכויי הערעור הינם נמוכים, לא רק לאור ההחלטה, אלא גם לאור החלטות קודמות אשר ניתנו בעניינו של המבקש, ע"י מותבים אחרים.

כן טוענים הם, כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית לכך, שהוא לא יוכל לחזור ולהיפרע כספים אשר ישלם להם אם יזכה בערעורו ואף לא עמד בדרישה להוכיח העדר יכולת כלכלית.

שאר המשיבים לא הגיבו לבקשה.

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

הכלל הוא כי פסק-דין (לרבות החלטה), יבוצע מייד עם הינתנו ואין בהגשת ערעור, כשלעצמה, משום הצדקה לעיכוב ביצועו. במיוחד נכון הדבר לגבי חיוב כספי, כפי שעולה מתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". " בית המשפט אינו מעכב ביצוע פסק דין לתשלום כסף אלא במקרים חריגים ומיוחדים" - ע"א 1564/06 - משה בן זאב נ' מיכל בן עמי וכן: ע"א 5511/06 - יעקב (ג'קי) אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ.

העילה העיקרית, היכולה להצדיק עיכוב  ביצוע פסק הדין הינה, כאשר ביצוע פסק הדין ייצור מצב בלתי הפיך, לפחות באופן שיהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו - ע"א 7609/01 בר שלום נ' קירשנבוים.

מצב כלכלי קשה של המבקש, אין בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע. כאשר מדובר בביצוע חיוב כספי, ייטה ביהמ"ש לעכב את הביצוע, רק אם יוכח, לכאורה, שאם יזכה המבקש בערעורו, יהיה לו קשה (או בלתי אפשרי), לגבות בחזרה את הסכומים ששילם על פי פסק הדין. נטל השכנוע מוטל, בעניין זה, על כתפי מבקש העיכוב.

עוד מביא ביהמ"ש בחשבון, את סיכויי הערעור.

כך סוכמה ההלכה, לאחרונה, ע"י כבוד השופט ס. ג'ובראן בע"א 301/07 - המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אושרת גויטע:

" מושכלות ראשונים הן, כי פסק-דין יש לבצע בסמוך למועד נתינתו, שכן בעל דין שזכה במשפטו זכאי ליהנות באופן מיידי מפרי זכייתו. עיכוב ביצוע כאמור יינתן באם יוכח כי סיכויי הערעור הינם גבוהים וכי ביצועו המיידי של פסק הדין יסב נזק שאינו ניתן לתיקון או כאשר יהיה זה קשה להשיב את המצב לקדמותו באם פסק הדין לא יעוכב והערעור יתקבל (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172; ע"א 4234/02 דולב חברה לבטוח בע"מ נ' נאמן (לא פורסם)). לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי גרידא תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, 'לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור' (ראו בש"א 216/89 הנ"ל)." 

בענייננו - לא נטען ואף אין יסוד להניח, כי אם יזכה המבקש בערעורו, הוא לא יוכל לגבות, בחזרה, ממשיבים 6 או 13, את אשר ישלם ולא מצאתי כל נימוק ראוי אחר, המצדיק חריגה מהכלל.

לפיכך נדחית הבקשה בנוגע למשיבים 6 ו- 13.

מאידך, לגבי שאר המשיבים, אשר לא הגיבו לבקשה, יש להסיק כי אין הם מתנגדים לה.

לפיכך, מעוכב ביצוע החיוב בהוצאות על פי ההחלטה, לגבי כל המשיבים, פרט למשיבים         6 ו- 13.

על המבקש לשלם הוצאות המשיבים 6 ו- 13, כפי שנפסקו בהחלטתי מיום 17.9.07, בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.