החלטה בתיק בשא 14308/07

1.         בפני התנגדות לביצוע שטר.

2.         המשיב, שהינו תאגיד בנקאי, הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ארבע המחאות, על פי הפירוט שלהלן:

א.         המחאה על סך של 12,000 ש"ח, ז.פ. 10.2.2007.

ב.         המחאה על סך של 11,000 ש"ח, ז.פ. 10.2.2007.

ג.          המחאה על סך של 9,200 ש"ח, ז.פ. 20.2.2007.

ד.         המחאה על סך של 13,000 ש"ח, ז.פ. 10.3.2007.

כל ההמחאות נרשמו לפקודת א.ג. מחלבות הצפון (2003) בע"מ (להלן "החברה"), סחרותן לא הוגבלה באופן כלשהו, הן נושאות חתימת הסבה של החברה והן חוללו מאחר ונתנה הוראה לביטולן.

3.         המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר, במסגרתה העלה טענות, כמפורט להלן:

א.         המבקש והחברה ניהלו ביניהם יחסי מסחר, במסגרתם ספקה לו החברה מוצרי חלב. כתוצאה מכשלונות עסקיים ועקב מחלתו של מנהל החברה, נכנסה החברה למצוקה כלכלית.

ב.         המבקש התבקש על ידי החברה להפקיד בחשבונה אצל המשיב המחאות דחויות על חשבון סחורה ולאור מערכת היחסים בין הצדדים הסכים לכך המבקש. לטענתו, המשיב ידע כי ההמחאות הדחויות ניתנו בגין סחורה שטרם סופקה ונגועים בחוסר תמורה.

ג.          לטענתו, ההמחאות הופקדו על ידי החברה על פי הצעת המשיב, אלא, שלאחר הפקדתן, הוגבל החשבון והחברה נכנסה להליכי כינוס.

ד.         בסעיף 8 לבקשה מודה המבקש כי "נראה כי המשיב אוחז כשורה בשטרות". אלא, שבהמשך, הוא טוען כי המשיב הוא שהאיץ בחברה לפנות ללקוחותיה כדי לקבל מהם המחאות שיופקדו בחשבון, תוך ידיעה כי המחאות אלו נגועות בחוסר תמורה מלא ומוחלט ואף בצע ניכיון בגין אותן המחאות.

4.         בחינת טענותיו אלו של המבקש במסגרת ההתנגדות שהוגשה על ידיו והשאלה האם ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה על בסיס טענות אלו, יעשו לאור ההלכות שנקבעו לעניין ההליך של סדר דין מקוצר.

הלכה היא כי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ  (מאגר נבו)). לפיכך, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, נדרש ממבקש הרשות להגן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400). המבקש רשות להתגונן נדרש להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו, ורק הוא, גם כתב הגנה בתיק (ראה גם  ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721).

5.         במהלך הדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סכמו טענותיהם.

6.         במהלך חקירתו הנגדית, טען המבקש כי בטל את ההמחאות, מאחר ולא קבל מהחברה סחורה. מסירת ההמחאות נעשתה, לטענתו, מאחר והמשיב הלחיץ את מנהל החברה וכי המבקש עשה לו טובה. משנשאל האם ההמחאות ניתנו לחברה בגין עסקה ספציפית, השיב בשלילה. המבקש הודה כי טענותיו כלפי המשיב מבוססות על דברים שמסר לו מנהל החברה.

7.         המבקש לא פרט בתצהירו דבר לעניין עסקת היסוד בין הצדדים, בנוגע להספקת סחורה ותצהירו בעניין זה אינו עונה על דרישות הפסיקה בנוגע לרמת הפירוט הנדרשת ממבקש רשות להתגונן. כך, הוא לא פרט מהי הסחורה שאמורה היתה החברה לספק, כמות הסחורה והמועד בו היתה אמורה להיות מסופקת לידיו (המבקש אף הודה בחקירתו כי לא מדובר בעסקה ספציפית). מכל מקום, ככל שנרקמה עסקה כלשהי להספקת סחורה, הרי שהמבקש מודה בתצהירו כי ההמחאות הוסבו למשיב, אשר נתן בעדן תמורה לחברה, בדמות עסקת ניכיון.

טענותיו של המבקש לעניין חוסר תום ליבו של המשיב, אשר שומטות לשיטתו את אחיזתו של המשיב כשורה בהמחאות, הועלו באופן סתמי והן נסתרות מאליהן בתצהירו. כאמור, בסעיף 5 לתצהירו טוען המבקש כי ההמחאות נמסרו לחברה על חשבון סחורה שאמורה היתה לספק לו. ברור כי במועד מסירת ההמחאות לחברה, לא ידע המבקש כי הסחורה לא תסופק לו, שאם לא כן, לא היה מוסר לידיה את ההמחאות, גם לגרסתו. לפיכך, גם אם ידע המשיב בעת מסירת ההמחאות לידיו כי לא נתנה בעדם תמורה, אין לכך משמעות, שכן גם לשיטת המבקש, מדובר בהספקה עתידית של סחורה (המבקש אף לא טען בתצהירו כי המשיב ידע כי החברה לא תהיה מסוגלת לספק את הסחורה). מנגד, מודה המבקש כי המשיב נתן לחברה תמורה בעד ההמחאות המעותדות בעסקת ניכיון. ברור, אפוא, כי באותו מועד, גם לשיטת המבקש, טרם נכשלה עסקת היסוד ולפיכך, המשיב הינו אוחז כשורה ולכל הפחות, אוחז בעד ערך. גם אם נכשלה התמורה במועד שלאחר הסבת ההמחאות למשיב, הרי שהאחרון מוחזק כאוחז בעד ערך והוא מתגבר על טענת כשלון התמורה ביחסים בין המבקש לבין החברה, מאחר וסיחור ההמחאות אליו קדם לכישלון התמורה הנטען (ראה בעניין זה ע"א 333/61 גויסקי נגד מאיר ואח', פ"ד טז 595 וע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בן עליזה, פ"ד לח(4), 281).