החלטה בתיק בשא 14286/05

בפניי שתי בקשות לביטול שני צוי עיקול זמניים, שנתתי במעמד צד אחד.

צוי העיקול שניתנו הינם על נכסי הנתבעים מס' 2 ו-3 (להלן: "המבקשים"), בעלי מניותיה של הנתבעת מס' 1. העיקולים הוטלו על זכויותיהם של המבקשים בחברה נוספת שבשליטתם, אחוס ניהול 1996 בע"מ (להלן: "אחוס") (צו בבש"א 12072/05 מיום 3.7.05) ועל זכויותיהם בביטוחי מנהלים וביטוחי חיים בחברות: הפניקס, מגדל וכלל, ועל קופות גמל שלהם: גדיש ולהבה (צו בבש"א 12255/05 מיום 4.7.05).

מתשובות המחזיקים התברר כי אצל רוב המחזיקים עוקלו סכומי כסף של שני המבקשים בסכומים של מאות אלפי ש"ח.

המבקשים הגישו שתי בקשות לביטול עיקולים.

בש"א 13304/05

בבקשה זו טען ב"כ המבקשים נגד אופן מתן ההחלטות בצווים הזמניים, ובפרט נגד כך שלא התאפשר לו לעיין במלוא הראיות שהובאו בפניי. יובהר כי בקשת העיקול הראשונה (בש"א 12072/05) התבססה על דו"ח חקירה מפורט ולו נספחים שונים. הבקשה כללה גם עתירה לא לחייב את מבקשי העיקול למסור למשיבים את דו"ח החקירה, לקבוע כי הוא חסוי ולהחזירו למבקשי העיקול. בבקשה זו ניתנה ביום 3.7.05 החלטה לפיה "בהעדר תצהיר תומך לבקשה ניתן בזאת צו חלקי בגין העובדות העולות מן המסמכים בלבד", הדו"ח אכן הוחזר למבקשי העיקול, וניתן הצו לעיקול הזכויות באחוס. למחרת הוגשה בקשת עיקול נוספת (בש"א 12255/05) בצירוף תצהיר החוקר, יעקב רווח, ותצהיר אחת התובעות, ברכה איינהורן. גם כאן לא ניתנו כל העיקולים המבוקשים אלא רק עיקולים שאינם יכולים לגרום נזק מיידי - קופות גמל, ביטוחי חיים וביטוחי מנהלים.

לא אחזור על כל השתלשלות הבקשות והתגובות, המוגשות בתיק זה מדי יום ביומו ואף מספר פעמים ביום. הסיכום הוא, גם לאחר הדיון בטענות המקדמיות, שהתקיים בפניי בתחילת השבוע (ביום 7.8.05) שחייבתי את מבקשי העיקול למסור לב"כ המבקשים כאן את תצהיר החוקר ואף את דו"ח החקירה, תוך השמטת שמות העדים. כן קבל ב"כ המבקשים את כל נספחי דו"ח החקירה. ב"כ המבקשים קבל ארכה ואף הונחה מספר פעמים להגיש בקשה לביטול העיקולים, שתכלול את כל נימוקי המבקשים לגוף החלטותיי.

בקשה זו הוגשה ביום 9.8.05 בבש"א 14286/05.

מכיוון שכך נראה כי הדיון בבש"א 13304/05 התייתר, ואכן ב"כ המבקשים לא חזר על הבקשה בסיכומיו, וצודק הוא בהבנתו כי בבחינת החלטותיי בשלב זה אני מתייחסת רק למסמכים שנמסרו לו.

על כן, ובהמשך להחלטותיי הקודמות, אני דוחה את הבקשה לביטול עיקולים מן הנימוקים שבבש"א 13304/05.

בש"א 14286/05

בבקשה לביטול עיקול מיום 9.8.05, התקיים בפניי דיון אתמול. ב"כ המבקשים ויתר על חקירת המצהירים מר רווח וגב' איינהורן, מבלי להודות בטענות, וב"כ המשיבים ויתר על חקירת המצהיר רו"ח מוזס מבלי להודות ברלוונטיות תצהירו ובאמיתותו. בקשת הביטול לא נתמכה בתצהיר מטעם מי מן המבקשים, ואין חובה לכך ( רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן, פ"ד נא(3) 789).

הצדדים טענו בעל פה, ולשם הקיצור אני מבהירה כי בהחלטתי אני קוראת את כל הטענות המשפטיות בבקשות ובתגובות השונות, החלטות קודמות בתיק (בעיקר שלי), ומעיינת בכל הראיות בהליכי הביניים ובכתבי הטענות. אין באמור לעיל כדי למצוא הסתמכות על דברים שלא הוצהר עליהם, באופן שיאפשר חקירה, אך אין להתעלם מכך שהתיק מצוי בשלב מתקדם של הבירור.

כמקובל בבקשה מעין זו, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עלי לבחון האם מלכתחילה היה עליי לתת את הצווים. לצורך כך עליי לבחון האם הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה נגד המבקשים, האם הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר כי אם לא יינתן הצו תהיה הכבדה על ביצוע פסק הדין, כשיינתן, והאם הצו עומד באיזון האינטרסים של הצדדים, מידתיות ותום לב. כל השיקולים הם מצטברים.

עילת התביעה

המשיבים רכשו דירות מריג'י חברה לבנין בע"מ (להלן "הנתבעת"). לטענתם התגלו בדירות ליקויי בניה, והם התארגנו והגישו תביעה בשם בעלי 16 דירות על סך מצטבר של 1,599,307 ש"ח. הסכום מורכב ברובו מעלות תיקון הליקויים וירידת ערך, ומקצתו עלות חוות הדעת, נזקים כלכליים עקיפים ועגמת נפש. יצויין כי הנתבעת מיוצגת ע"י עו"ד אחר, משרד רולוף-יונאי, ובעניינה נדונה כבר בקשה לביטול עיקול שנדחתה (החלטה מיום3.7.05 בבש"א 20487/04), ועל כן אני קובעת כי ביחס לנתבעת מס' 1 הורם הנטל.

ביחס לנתבעים מס' 2 ו-3, המבקשים, נטען כי יש להטיל עליהם אחריות אישית למחדלי הנתבעת בגלל שפעלו שלא כדין במטרה להעלים כספים של הנתבעת, וכי באופן ניהול עסקיה של הנתבעת והנתבעת מס' 4 המבקשים נוטלים על עצמם סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולתה של הנתבעת לפרוע חובותיה, פועלים ופעלו במרמה כלפי המשיבים בהבטחות שווא לביצוע תיקונים ומצגים כוזבים ( סעיפים 12 עד 14 ל תצהיר ברכה איינהורן). כן טוענים המשיבים ב תצהיר יעקב רווח כי המבקשים צברו חובות רבים והם נוהגים להקים חברות חדשות ולהעביר אליהן את פעילות החברות הישנות, וכך ממשיכים לפעול מבלי לפרוע חובות. כן חוזר מר רווח על עניין פסק הדין שקבלה אחוס נגד הנתבעת ובהסכמת האחרונה, וטוען מר רווח כי הדבר נעשה במטרה לרוקן את קופת הנתבעת.

נבחן אילו מן הטענות נתמכת בראיות מהימנות לכאורה. יוזכר כי בשנים האחרונות הוחמרה הדרישה ויש כעת צורך בראיות רבות וטובות יותר מבעבר ( ע"א (מחוזי ת"א) אלרוב נ' רובנר, לא פורסם, מופיע באתר ( www.Court.gov.il , אך עדיין "אין עורכים בדיקה יסודית וממצה של יסודות התביעה, די בראיה לכאורה. ואולם לצורך הדיון בבקשה לביטול העיקול, יש לטעת בלב בית המשפט ספק בצדקת התביעה..." א. גורן, " סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, סיגא הוצאה לאור, עמ' 317. בפסיקה עדכנית נקבע על ידי כב' השופט המנוח, ע. אזר: "לתובע זכות ראוייה לסעד זמני, אם לא ניתן לומר על תביעתו שהיא בעלת סיכוי קלוש" ( ת.א. (מחוזי ת"א) 1781/03 רבינוביץ נ' נאמן, תקדין-מחוזי 2003(2), 9094).

לעניין הקמת חברות חדשות העוסקות באותו עיסוק הוצגו בפניי ראיות שמדברות בעד עצמן: דו"ח רשם החברות ביחס לנתבעת ריג'י­-חברה לבניין בע"מ מעלה כי היא הוקמה ב-13.7.92 ובעלי מניותיה ומנהליה הם המבקשים, ועיסוקה בעבודות פרטיות וציבוריות, תשתית וכבישים; לפניה היתה ריג'י ד.ש. חברה לבניין בע"מ שנוסדה ב-8.5.89 וכיום מחוקה. עיסוקה היה בעסקי בניה למיניהם; בנוסף ישנה ד.ש.ר.-יזמות ובניה בע"מ, שנוסדה ב-3.10.95, בעלי מניותיה הם המבקשים ועיסוקה הינו בנייה ופיתוח (חברה זו שינתה את שמה מ" ריג'י-יזמות ובניה (1995) בע"מ בשנת 2003); א.ח.ו.ס. ניהול (1996) בע"מ נוסדה ב-20.11.96, בעלי מניותיה הם המבקשים ונשותיהם, ועיסוקה עבודות פרטיות ציבוריות, תיאום פיקוח קבלנות. בכל החברות המנהלים הם המבקשים. יצויין כי בדו"ח D&Bשצורף לבקשת עיקול בבש"א 17244/03 צויינה חברה נוספת בשם ריג'י ניהול (1996) בע"מ, אך עיסוקה בשירותי ניהול, ואין פרטים נוספים לגביה.

מצאנו, אם כן, ראיות מהימנות לכך שהמבקשים מקימים מדי כמה שנים חברות שעוסקות באותו עיסוק בדיוק, עם אותם בעלי מניות ומנהלים. אף הנתבעת היא גלגול של חברה קודמת שהפסיקה פעילותה. נכון שהקמת חברה חדשה במקום חברה שכשלה, ע"י אותו אדם ובאותו תחום עיסוק, אינה כשלעצמה עוולה, אך זאת אם הדבר נעשה בתום לב, מתוך צורך עסקי.

בפניי הוצג כתב תביעה שהגישה אחוס, מיוצגת ע"י עו"ד נשר (שאינו ב"כ הנתבעת, ואף לא ב"כ בעלי מניות שתי החברות, המבקשים) על סך 1,415,458 ש"ח. עילת התביעה מפורטת במילים "התובעת העניקה לנתבעת, מעת לעת, הלוואות כספיות, שסכומן נכון ליום 23.11.04 מסתכם ב-1,411,722 ש"ח כעולה ממכתב רו"ח התובעת שהעתקו מצ"ב". מכתבו של רו"ח מוזס הינו בן שתי שורות וחצי, ואומר בדיוק את הדברים הללו. כלומר כתב תביעה בסך כמעט מליון וחצי ש"ח אורכו חצי עמוד (לא כולל כותרת) והוא מתבסס על נספח אחד בלבד, סתמי מאין כמוהו. פחות מחודש מאז הגשת התביעה הגיעו הצדדים לתיק (כזכור, שתי חברות בניהול המבקשים) להסכם פשרה לפיו הנתבעת תשלם לאחוס את סכום התביעה ב-12 תשלומים. על ההסכם חתם מטעם אחוס בא כחה, עו"ד נשר, ומטעם הנתבעת מנהלה ובעל מניותיה, ריג'י שמעון. ההסכם קיבל לבקשת הצדדים לו, תוקף של פסק דין.