החלטה בתיק בשא 14032/08

זו בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט זה מיום 26/2/07, על פיה דחה בית המשפט בקשה לבטל עיקול זמני שניתן כנגד המבקש בתיק זה.

בקשה זו נובעת מפסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 3/8/08 בתיק רע"א 2441/07 ובתיק רע"א 2952/07. בפסק-דינו הנ"ל קבע בית המשפט העליון, תוך שהוא מבטל החלטת בית משפט זה בעניין הנפקות אותה יש ליתן לדו"ח של בעל התפקיד רו"ח רוגין, ותוך שהוא קובע שאין בדו"ח לכשעצמו כדי לשמש ביסוס להכרעה בבקשה להטלת אחריות אישית על המבקש ועל המשיב 1, כי החלטתו זו מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של הבקשה לביטול העיקול שהוטל כנגד המבקש. 

המבקש טוען כי על פי קביעת בית המשפט העליון, לדו"ח של רו"ח רוגין אין כל נפקות, ומאחר והבקשה למתן צו עיקול זמני שהגישה המשיבה נסמכה על דו"ח זה, על כרכך אתה אומר, שהבקשה למתן צו עיקול אינה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה הנדרשות לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש.

אינני סבור שלכך נתכוונו מילותיו של בית המשפט העליון.  קביעת בית המשפט העליון לא הייתה כי דו"ח רו"ח רוגין הינו כעפרא דארעא, אלא כי מטרת הדו"ח הייתה לבחון את השאלה האם ראויה הבקשה להטלת אחריות אישית על המבקש והמשיב 1 להיות נידונה בפני ערכאה שיפוטית, ואם כן האם יש לדון בה בפני בית משפט של פירוק לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה, או שמא, בבית משפט אזרחי, בדרך הרגילה. בית המשפט העליון קבע כי אף שזו הייתה משימתו של רו"ח רוגין, הוא נתן חוות דעת בבקשה לגופה, עניין שלא היה מוסמך להידרש לו. משכך, קבע בית המשפט העליון, כי החלטת בית משפט זה בבקשה גופה המבוססת על רו"ח רוגין, הייתה שגויה, ולפיכך ביטלה.

 בפסק דינו, בית המשפט העליון קבע, כי על בית משפט זה להחליט באשר לאופן המשך הדיון בבקשה לגופה, האם ראוי לנקוט כנגד המבקש הליך כלשהו, ואם כן מהי דרך הדיון הנכונה לילך בה. בעניין זה מצא לנכון בית המשפט העליון לציין, כי , בעשותו כן, יהיה רשאי בית משפט זה להיעזר בדו"ח לצורך הכרעה בסוגיה זו, אם כי הוסיף וקבע כי היה וייקבע כי יש לנהל ההליך על פי הפקודה הוא ינוהל ללא שלדו"ח תהיה נפקות כלשהי.

יצוין כי בית משפט זה עשה כפי שנצטווה, ונעזר בדו"ח רוגין בעת שקבע בהחלטתו מיום 6/8/08 כי ראוי לנקוט כנגד המבקש וכנגד המשיב 1 בהליכים לפי סעיף 373 ו- 374 לפקודה.

מן האמור לעיל, עולה כי מסקנת בית המשפט העליון הייתה, שלא ניתן, על בסיס הדו"ח, לבסס החלטה בדבר הטלת אחריות על המבקש, וכי יש לשמוע ראיות לעניין זה, אך, לעניות דעתי, אין ללמוד מדבריו אלו של בית המשפט העליון כי אין לדו"ח נפקות כלל, שכן אם זו הייתה כוונת בית המשפט העליון, בוודאי היה נמנע מלהורות כי ניתן להשתמש בדו"ח, לצורך קבלת החלטה, אם לנקוט הליך כלשהו כנגד המבקש, ואם כן, איזה הוא ההליך שיש לנקוט בו.  מהתייחסותו זו של בית המשפט העליון ניתן להבין, כי אף שדו"ח רוגין אינו ראוי להוות "סוף פסוק" לגבי אחריותם של המבקש ושל המשיב 1 , הרי שבוודאי ניתן לייחס לו משקל לגבי השאלה אם יש מקום לנקוט כנגדם הליכים בגין אחריותם הנטענת. על שאלה זו,כאמור, כבר השיב בית משפט זה בחיוב, ואין צורך לי לשוב ולהידרש לה, והמעט שניתן בשלב זה לומר הוא כי בית המשפט מצא כי קיימת אף קיימת תשתית לכאורית מספקת לקיום עילת תביעה כנגדם.

במצב דברים זה אין לקבל את טענת המבקש כי בקשת העיקול, אשר אכן נסמכה על הדו"ח, אין לה יותר כל בסיס ואין היא יכולה לעמוד עוד.

השאלה הנשאלת היא , אם קיים טעם אחר, שהוא תולדה של פסק דינו של בית המשפט העליון, שמכוחו יש לבחון מחדש את ההחלטה בעניין העיקול, ואף אולי לשנותה. האמת ניתנת להיאמר שלא מצאתי טעם אשר כזה.

בית משפט זה השתכנע בדיון שהתקיים ביום 15/2/07 כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

 אף כי לא הייתה ראיה לכך שהמבקש פועל להברחת נכסים, הרי התברר כי אין רשומים על שמו נכסים כלשהם. מתגובת המפרקת עולה כי חקירה שהוזמנה על ידה העלתה כי הבית שבו מתגורר המבקש רשום על שם בני משפחתו, ולא על שמו, ואף לא קיים רישום של כלי רכב כלשהו בבעלותו, וכן לא מתנהל שום חשבון בנק על שמו.

 מסקנת בית משפט זה הייתה כי יש להותיר על כנם את העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק של התאגידים הקשורים עם המבקש, ואשר היו מצויים בשליטתו, וזאת לאחר שהתאגידים הללו אישרו כי הם חייבים למבקש סכומי כסף נכבדים. בעשותו כן הייתה לנגד עיניו של בית המשפט הסכנה שהיה ויבוטלו העיקולים, עשויה המפרקת לעמוד וידיה על ראשה ,בבואה לממש כל פסק דין אשר יינתן ,בסופו של יום, כנגד המבקש, וקופת הפירוק תימצא ניזוקה.

 משכך הם פני הדברים, קבע בית משפט זה כי לא רק שנתקיים תנאי ההכבדה נשוא תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, אלא הוסיף וקבע כי הנזק שעשוי להיגרם לקופת הפירוק, אם יבוטל העיקול, רב מן הנזק שייגרם למבקש מהותרתו על כנו.

בעניין זה, שהוא לב ליבה של סוגיית העיקול, לא חל , כמובן, שום שינוי בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דו"ח רו"ח רוגין, ולא מצאתי בנימוקי הבקשה לעיון חוזר כל טעם אשר יצדיק שינוי בהחלטת בית משפט זה מיום 26/2/08.

הבקשה,אם כן, נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום ח' בתשרי, תשס"ט (7 באוקטובר 2008) בהעמדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: