החלטה בתיק בשא 13990/06

1.         המבקשת, עיריית כרמל, המאגדת  בתוכה היום את עוספיא ודליית אל כרמל, הגישה בקשה  למתן צו מניעה, אשר יורה למשיב, אימאם המסגד בשכונה הבדואית בעוספיא, להמנע מלהשמיע ברמקולים את התפילות המתקיימות במסגד.

2.         כבר בראשית הדברים ייאמר שאין בכוונת אימאם המסגד להשמיע את התפילות עצמן ברמקול, אלא מדובר  בקריאה לתפילה הנקראת "האדאן", האורכת כדקה וחצי, (ובמקום אחר נטען על ידי האימאם כי אורכת 2 עד 3 דקות) במסגרתה  קוראים למתפללים לבוא למסגד על מנת להתפלל בתוכו, זאת 5 פעמים במהלך היום.

3.         ראש עירית כרמל ציין בתצהירו כי חלק הארי של תושבי עוספיא, כ-92% נמנים על העדה הדרוזית. בנוסף 3% מהאוכלוסיה נוצרים, 5% מוסלמים וכן 12 משפחות יהודיות. בשכונה הבדואית בה ממוקם המסגד, קיימים 150 בתי אב, מהם כ-65% מוסלמים השאר נוצרים ודרוזים וכן 2 משפחות יהודיות. המשיב טוען כי בשכונה הבדואית כ-80% הם בני העדה המוסלמית.

4.       העובדות לכאורה

4.1        המסגד נבנה על ידי האגודה המוסלמית  ובכספה, על קרקע של מנהל מקרקעי ישראל, שהוחכרה למועצה מקומית עוספיא בשנת 1993 לצורך של הקמת מסגד, והיום החכירה היא של עירית כרמל.

4.2        במהלך השנים התגלעו מדי פעם חיכוכים בין העדה המוסלמית לעדה הדרוזית לגבי הפעלת המסגד. כך גם בספטמבר 2005. באותו מועד הציבו רמקולים על המסגד וניסו אותם, ודברו דרכם, והיתה התקוממות של תושבים.

4.3        המשטרה נכנסה אז לתמונה על מנת להרגיע את האוירה. ראש עירית כרמל העיד כי "הגיעו אליו" לביתו שכן היה בחופשת מחלה, זאת בשל כך שידעו שהוא מסוגל לפתור את הסכסוך בדרכי נועם. לאחר שסוכמו אצלו עיקרי הדברים, נסעו האנשים לחתום במשטרה.

4.4        הוצג  ההסכם מיום 13.9.05 אשר נחתם בתחנת המשטרה. נרשם בו כי התקיימה ישיבה בתחנת המשטרה שנכחו בה נציגי העדה המוסלמית ונציגי המשטרה והישיבה התקיימה "לענין פתיחת המסגד החדש."  הוחלט כי המסגד יפתח באופן רשמי רק לאחר אישור מהנדס העיר והוועדה לתכנון ובניה רכס הכרמל, ברשות ראש  עירית עיר הכרמל ד"ר אכרם חסון. (ס' 2 (א) להסכם).סוכם שתוקם ועדה לניהול ענייני המסגד ונרשמו שמות החברים בה.  הוסכם כי צבע כיפת המסגד יהיה לבן. ועוד נרשם שם בס' 4: "הוסכם כי לא יהיה רמקול חיצוני ולא צריח."  .

4.5        בין החותמים על המסמך  גם האימאם של המסגד, המשיב לבקשה זו. המשיב בקש לטעון כי חתם על המסמך לא בגלל שהסכים לו, אלא רק כדי שאנשים ילכו הביתה בשלום. אימאם המסגד טען כי מדובר בהסכם שבא רק לפתור מחלוקות וסכסוכים שהיו בתוך העדה המוסלמית עצמה.

4.6        עד היום לא ניתנו האישורים הקבועים בס' 2 (א) בהסכם.יחד עם זאת ראש העיר כרמל, ד"ר אכרם חסון אפשר באופן לא פורמלי הפעלתו של המסגד.

4.7        עד לחודש ספטמבר 2006 לא נעשה שימוש ברמקול חיצוני. בראשית ספטמבר 2006 החלו אנשי העדה לעשות שימוש ברמקולים החיצוניים. ראש העיר אף טען כי שמע בעצמו  שהושמעה תפילה  במשך יותר מ-20 דקות רצוף ברמקול.

4.8        אנשי העדה המוסלמית נתבקשו להפסיק את השימוש ברמקולים, אך אימאם המסגד סרב, וציין שימשיך להשתמש ברמקולים. זהו הרקע להגשת הבקשה שבפני.

5.       דיון

5.1        "לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי אם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי-מתן הצו להסב נזק למבקש שיהיה גדול מנזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו." 

(רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. יצחק אמר, פד נו 1 עמ ' 529 בעמ' 533).

5.2        המבקשת מסתמכת על הסכם קיים. אומנם עירית כרמל איננה צד להסכם, אך מתוכנו עולה כי בא להסדיר הפעלתו של המסגד החדש על רקע התקוממות שהיתה בין אזרחי עירית כרמל. מכאן, ההסדר בא להיטיב עם האינטרס של עירית כרמל   וככזה הינו חוזה לטובת צד ג המחייב את החותמים עליו.

5.3        חתימתו של המשיב על המסמך, תחת המילים "ולראיה באנו על החתום"  מחייבת אותו לכאורה לכל דבר וענין.

5.4        המשיב אישר כי הוא מכהן כאימאם המסגד ולכן נכון לראות אותו כאב הרוחני של העדה המוסלמית בעוספיא. האימאם אישר כי הוא תומך בהפעלת הרמקולים במסגד, על אף שציין כי את ההחלטה קבלה הועדה בת 12 החברים.

5.5        אם הסכם חתום קובע בתנאי ההפעלה של המסגד כי לא יהיה שימוש ברמקולים חיצוניים, הרי שקביעה זו מחייבת לכאורה, כל עוד אין שינוי שלה.

5.6        על פניו עולה כי יש זכות לכאורה  למבקשת לדרוש כי כל שינוי מההסדר החתום יהיה בהדברות ובהסכמה ולא בפעילות חד צדדית, ויש בסיס לכאורה לתביעתה. אין  המדובר בתביעת סרק.

5.7        אמנם, השאלה  העקרונית שענין זה מעלה  הינה שאלה נכבדת, המערבת שיקולים שונים ואיזונים מתבקשים בין חופש דת ופולחן, לבין פגיעה ברגשות דתיים, אם בכלל, האם פגיעה רחבה ועמוקה העוברת את רמת הסיבולת, וכן האם הפרעה לנוחות, והכל בהתייחסות  לשאלת המידתיות . אלא שכפי שכבר ציינתי, בהליך זה המתייחס לסעד זמני בנסיבות הקיימות, אין מקום לדיון בכל אלו.