החלטה בתיק בשא 13968/08

המבקש (המשיב להמרצת הפתיחה) עותר למחיקתה על הסף, בטענה שמדובר בבקשה לביטול פסק בוררות או תיקונו הנחזית להיות בקשה לאישור פסק בוררות. בנוסף, טוען המבקש כי המשיבה איחרה במועד הגשת התובענה ולא הקדימה לה בקשה להארכת מועד.

במסגרת המרצת הפתיחה, עתרה המשיבה לאשר את פסק הבוררות של כב' הבורר המהנדס יצחק קלינפלץ, שניתן בחודש דצמבר שנת 2006, יחד עם מכתב הבוררות שניתן מאוחר יותר, ביום 14/4/08.

בהליך הבוררות נדונה תביעתה של המשיבה לתשלום שכר טירחה בגין עבודות חשמל שביצעה בביתו של המבקש (הצדדים פנו לבוררות לאחר שהמשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה בבית משפט השלום בהרצליה). 

בפסק הבוררות שניתן בדצמבר שנת 2006 חוייב המבקש לשלם למשיבה סכום של 17,340 ש"ח . 

במסגרת המרצת הפתיחה, טוענת המשיבה, כי למרות שפסק הבוררות ניתן במהלך חודש דצמבר 2006, הרי שעותק ממנו התקבל אצלה רק ביום 18/11/07, וזאת בשל חוב קטן בחלקה בהוצאות הבוררות (לטענתה, נדחו פניותיה לב"כ המשיב לקבלת עותק מפסק הבוררות).  המשיבה טוענת, כי מייד במועד שהומצא לה פסק הבוררות, היא פנתה אל הבורר בבקשה להשלים את פסק הבוררות בעניין מועד יצירת החיוב שנפסק לחובת המשיב, וכן בעניין הפרשי ריבית והצמדה שכ"ט עו"ד והוצאות הבוררות.

במכתבו מיום 14/4/08 קבע הבורר הנכבד כי- "מועד היווצרות החוב הרלוונטי לתאריך הערכת הערך הכספי של מתקני החשמל בבית משפחת צוקרט, שהוכן ע"י מר וינר (נכון לשנת 2000)".

מתשובה זו מסיקה המשיבה, כי מועד החיוב, לצרכי שערוך החוב הנפסק, הוא שנת 2000 (אציין, כי מסקנה זו אינה נובעת ישירות מנוסח הדברים).

בהמשך, קבע הבורר הנכבד- "שעור הריבית לחיוב (מלבד החיוב בגין הפרשי הצמדה), שעור ההוצאות ושכ"ט עו"ד לחיוב אינו בתחום התמחותי ומכך הצעתי שיובא לדיון והכרעה של בית המשפט הנכבד".  

לאור זאת, מבקשת המשיבה להורות כי חיוב פסק הבוררות נושא הפרשי הצמדה וריבית משנת 2000, וכן לקבוע את שיעור הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד בדיון הבוררות (המשיבה מפרטת את רכיבי ההוצאות).

בבקשתו, מעלה המבקש טענות מקדמיות שונות, שאינן עולות בקנה אחד.  ראשית, טוען המבקש, כי סמכות בית המשפט לאישור פסק הבוררות על פי סעיף 23 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") מוגבלת לאישורו כפי שהוא, ובית המשפט אינו מוסמך לערוך שינוי או תוספת כלשהי בפסק הבוררות.  לאחר מכן, טוען המבקש כי הבקשה לתיקון פסק הבוררות הוגשה באיחור.  מייד בהמשך, טוען המבקש כי חלף המועד לביטול פסק הבוררות.

מכאן, כי המבקש לא מציג עמדה אחידה לגבי מהותו של ההליך, לשיטתו.

אני סבור, כי אכן מהות ההליך, מבחינת דיני הבוררות, אינו סטנדרטי. כלומר, אין בנמצא הוראת חוק ספציפית המעגנת אפשרות של הפניית הצדדים אל בית המשפט, על ידי הבורר, לצורך מתן הכרעה בעניין מסויים.

המשיבה טוענת, כי ההוראה הרלוונטית ביותר למקרה הנוכחי, היא זו המעוגנת בסעיף 22(ד) לחוק הבוררות לפיה- "ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה".

אלא שהסעיפים המאוזכרים בהוראה זו, עוסקים בטעות סופר, השמטה וכיוצ"ב (סעיף 22(א)(1)) וכן במקרה שבו הפסק לקוי בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך (סעיף 22(א)(2)).  לעומת זאת, הוראת סעיף 22(ד), על פי לשונה, אינה חלה על מקרה שבו אין בפסק הבוררות הוראה בדבר תשלום ריבית והוצאות הצדדים, לרבות שכר טירחת עו"ד, ולכן בית משפט זה נעדר סמכות לדון ברכיבים אלה (ראו א' שטרוזמן, ספר הבוררות, עמ' 253).

לפיכך, ובייחוד שעה שהמבקש מתנגד להכרעת בית המשפט ברכיבים אלה, אני מנוע מלדון בהם (בכך מתייתר הצורך להתייחס למועד שבו הוגשה התובענה, ולצורך בבקשה להארכת מועד).

עם זאת, בשלב זה, אני נזהר מלהורות על דחיית התובענה על הסף. אני מציע לצדדים להידבר ביניהם לצורך השגת הסכמה בעניין רכיבי ההוצאות ושכר הטירחה, שתובא לאישור הבורר.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום ט"ז בתשרי, תשס"ט (15 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.