החלטה בתיק בשא 13954/06

1.         בפני בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון הכרוכים בהגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' מנחם רניאל), אשר ניתנה ביום 16.8.06 בת.א. 5167/05.

נימוקי הבקשה מושתתים על מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה של המבקש, נכה הסובל מעיוורון, מתגורר אצל הוריו ומתקיים מקיצבת נכות כללית זעומה של המל"ל.

המבקש הצהיר כי הוא מעוניין לעבור ניתוח חדשני ומסובך בעיניים המבוצע רק בחו"ל, ולצורך מימונו מכר נכס מקרקעין אשר בעניינו הוגשה התביעה נשוא הערעור, שהיתה הנכס היחיד שהיה לו. לדבריו, נפתח על שמו באמצעות הרב פירר חשבון תרומות למימון יתרת הסכום המיועד לתשלום עבור הניתוח. הוריו הם גימלאים בני שבעים, המתקיימים בדוחק מקיצבת זיקנה של המל"ל ומסייעים לו.

לטענת המבקש אין ביכולתו לשלם את האגרה הכרוכה בהגשת הערעור ואף לא להפקיד ערבון כנדרש.

2.         המשיבה 1 (להלן: המדינה) מתנגדת לבקשה לפטור מאגרה מהטעמים הבאים:

א. הבקשה אינה עונה על דרישות תקנה 13(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח - 1987 (להלן: התקנות), מאחר שהמבקש לא העמיד תשתית ראייתית לחוסר יכולתו הכלכלית לתשלום האגרה בסך 1,337 ש"ח.

ב. לפי תקנה 13(ב) לתקנות האגרות על המבקש פטור מאגרה לשכנע את ביהמ"ש בקיומם של שני תנאים מצטברים, האחד כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, והשני כי ההליך בגינו מתבקש פטור מאגרה מגלה עילה. גם בהתמלא שני תנאים אלה עדיין מוסמך ביהמ"ש לדחות את הבקשה.

ג. התצהיר של המבקש חייב להכיל פרטים מלאים ומהימנים באשר למקורות הכנסתו של המבקש, ובהעדר פרטים כאמור לא נתמלאו הדרישות הקבועות בתקנה 13.

ד. על המבקש פטור מאגרה מוטל הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי מיצה את כל האפשרויות לגיוס הסכומים הדרושים לתשלום האגרה מסביבתו הקרובה או בדרך של קבלת הלוואה או מימוש נכסים.

המבקש לא עמד בתנאים להוכחה של העדר יכולתו לשלם את האגרה. תצהירו אינו כולל את כל הפרטים הנדרשים, לבקשה לא צורפה תעודה של הלשכה לסיוע משפטי, אשר לפי תקנה 13(ב) יש בה כדי להוות ראייה לכאורה לכך שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ולא צורפו מסמכים מספיקים אשר יאמתו את יכולתו הכלכלית.

ה. המבקש מיוצג על ידי עורך דין פרטי, וחזקה על מי שידו משגת לממן ייצוג על ידי עורך דין, שיכול לשלם אף את אגרת בית המשפט.

ו. מכל האמור לעיל עולה כי המבקש לא הוכיח העדר יכולת מוחלט לתשלום האגרה.

משמעותו של מתן הפטור הוא הטלת ההוצאות המשפטיות של המבקש על קופת הציבור, והפטור נועד להיות מוצא האחרון ממנו יכול להנות רק מבקש שישכנע את ביהמ"ש לא רק שאין ביכולתו לשלם את האגרה, אלא גם שאינו יכול לגייס את הסכום הדרוש על ידי מימוש נכסים, נטילת הלוואות מוסדיות והסתייעות בסביבתו הקרובה.

ז. המדינה מציינת כי ביהמ"ש רשאי להרשות למבקש לחלק את סכום האגרה ולשלמה בשני תשלומים.

3.         המשיבה 2 (להלן: המשיבה) מתנגדת לבקשה לפטור מאגרה ומערבון מהנימוקים הבאים:

א. המשיבה מתייחסת לבקשת המבקש לפטור מערבון, מעלה בתגובתה נימוקים דומים לנימוקי המדינה, ומוסיפה כי המבקש לא הוכיח שעשה נסיונות לגייס סכום הערבון ממקורות שונים, לרבות מאחיו, מדודיו, ומהבנק, שם הופקדו כספי התמורה בעד המגרש שמכר המבקש, ואף לא המציא תדפיס מלא ועדכני של חשבונותיו בבנקים. 

ב. המשיבה שילמה למבקש יותר מ-12,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין ההוצאות שנפסקו בבימ"ש השלום, והוא מסוגל להפקיד את הערבון מכספים אלה.

ג. סיכויי הערעור נמוכים, מאחר שפסק הדין מבוסס על נתונים עובדתיים בעיקר, ומהתרשמותו של ביהמ"ש מהמבקש. 

ד. עוד טוענת המשיבה כי עיוורונו של המבקש לכשעצמו אינו יכול להוות נימוק לפטור מערבון.