החלטה בתיק בשא 13920/05

1.         המבקש נפגע בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 31.1.05 כאשר הרכב בו נהג החליק, לטענתו, ופגע במעקה ההפרדה. חברו של המבקש, אשר ישב לידו, נפגע קשה בראשו (להלן: " התאונה").

יצויין, כי רכב נוסף, אשר הגיע למקום לאחר מכן, פגע ברכבו של המבקש ורכב שלישי פגע ברכב השני.

המבקש טוען כי הוא נחבל באזור הגב התחתון עם הקרנה לאזור מפרק הירך וכן לירך רגלו הימנית. הוא נבדק ושוחרר לביתו.

ביום 1.3.05 אושפז התובע שוב, עקב תלונותיו על רדימות וחולשה ברגל ימין, כאבי גב, אי שליטה על מתן שתן, כאבים ביד ימין, הפרעות שינה, הרגשת פחד ורעד בכל הגוף.

ביום 6.3.05, בעת שהמבקש שהה בבית החולים וישב על כסא גלגלים, הוא שבר את שורש כף ידו הימנית. לטענתו, עקב תחושה של נמלול ועיקצוצים ביד ימין וברגל ימין, ועקב תחושת כאב ברגלו הימנית, "כאילו הוא עומד על מסמר", הוא הלם בידו בקיר וכך שבר את שורש כף היד.

2.         המבקש טוען, כי מאז התאונה הוא איננו עובד ובבקשה זו הוא עותר לפסיקת תשלום תכוף.

המשיבה מתנגדת לבקשה בטענות שונות. ראשית, כופרת המשיבה בחבות, בטענה כי המבקש נהג כשהוא תחת השפעת סמים. עוד טוענת המשיבה כי מאחר שמעורבים בתאונה שני כלי רכב נוספים, אין היא חבה בכל נזקיו של המבקש.

אומר מייד, כי בשלב זה, הגם שהמבקש הודה כי הוא השתמש בחשיש, הרי לאור טענתו כי לא עשה כן ביום התאונה, לא אתן לשאלת החבות, בנוגע לקרות התאונה, כל משקל בהחלטתי, ושאלה זו תידון, ככל שיהיה צורך בכך, במסגרת התיק העיקרי.

לענין מעורבות כלי הרכב האחרים - על פי גרסת המבקש, בחקירתו בפני, נראה כי מעורבותם היתה מאוחרת לפגיעה, אולם ממילא, גם נושא זה אינו ענין לשלב בו אנו נמצאים כעת, ויידון, ככל שיהא צורך בכך, במסגרת התיק העיקרי.

עוד טוענת המשיבה, כי לפגיעה ביד, גם אם קרתה כפי שסופר ע"י המבקש (והמשיבה כופרת גם בכך), אין קשר סיבתי לתאונה, ולפיכך אין להתחשב באישורי המחלה של המבקש הנוגעים לפגיעה זו.

בחקירתו של המבקש ע"י ב"כ המשיבה התברר, כי ביום 16.1.05, כשבועים בלבד לפני התאונה דנן, נחבל המבקש בתאונת עבודה, כאשר הוא נפל במדרגות עם עגלת משא (להלן: " תאונת העבודה"). המשיבה הגישה רישום רפואי בגין תאונה זו ( מש/1), בו נרשם: "החליק במדרגות, נחבל בגב תחתון - עצם הזנב ומרפק ימין ... רגישות ניכרת במישוש עצם הזנב ובמישוש האגן מצד ימין. רגישות בשרירי גב תחתון, סימנים של קוטוזיה".

לטענת המשיבה נגרמו הכאבים בגבו וברגלו של המבקש, עליהם הוא התלונן עקב התאונה דנן, כתוצאה מתאונת העבודה.

3.         סבורה אני, כי לצורך הליך זה, לא ניתן לראות את השבר ביד כקשור, בקשר סיבתי, לתאונה. השבר קרה כחודשיים לאחר התאונה, לאחר שהמבקש התאשפז לצורך בדיקות, עקב תלונותיו הרבות. נסיבות קרות השבר הינן יוצאות דופן והבדיקות לא העלו ממצאים היכולים לכאורה, להסבירן. תנאי ראשון לפסיקת תשלומים תכופים הוא קיומן של ראיות, לכאורה, לכך שהפגיעה הינה כתוצאה מתאונת דרכים, ותנאי זה אינו מתקיים. ודוק: אינני קובעת, בשלב זה, כי השבר ביד אינו תוצאה של התאונה, וענין זה יידון, גם הוא, במסגרת התיק העיקרי, אלא שלצורך הליך זה, בשל ריחוק האירוע אשר הביא לפגיעה, ונסיבותיו יוצאות הדופן, אשר נראה, בשלב זה, כי אין להן תמיכה בממצאים הרפואיים, לא ניתן להביא פגיעה זאת בחשבון.

4.         אשר לפגיעה "המקורית" בתאונה - המבקש הגיש אסופה של מסמכים רבים, הכוללת רישומים רפואיים שונים, תעודות מחלה ובדיקות רבות אשר עבר המבקש מאז התאונה ועד היום.

בבדיקתו בחדר המיון לאחר התאונה נמצאו ממצאים מינוריים, וכך גם בבדיקה חוזרת שנערכה ביום 2.2.05.

מהמסמכים הרפואיים עולה, כי לתלונותיו של המבקש לא נמצא כל בסיס בממצאי הבדיקות, מעבר לרגישות במישוש.

בבדיקתC.T , נמצאו בלטי דיסק, אולם נרשם, בהפניה לנוירוטלוג מיום 17.3.05, כי "האורטופדים התרשמו כי אין בכך כדי להסביר את תלונותיו", וכן נרשם כי בדיקה אורולוגית נמצאה תקינה, במסמכים הרפואיים השונים נרשם, שוב ושוב,  כי הרפלקסים תקינים, ללא חסר תחושתי או מוטורי, ללא חסר נוירולוגי, או ממצאים נוירולוגיים אחרים.

ביום 1.3.05 פנה המבקש, שוב, לבי"ח רמב"ם, התלונן על מיחושים שונים ואושפז לצורך בדיקות, עד ליום 6.3.05. במהלך אשפוז זה נשברה ידו.

מפי המבקש התברר כי הוא לא קיבל טיפול כלשהו, אשר בגינו היה עליו להתאשפז, אלא האישפוז נעשה לצורך מעקב וביצוע הבדיקות, ובסיכום האשפוז נרשם, כי לא נמצאו ממצאים אשר יש בהם כדי להסביר את תלונותיו, והוא שוחרר לביתו עם המלצות להמשך בירור אמבולטורי, והפניה לפסיכיאטריה הקהילתית.