החלטה בתיק בשא 1391/08

1.         בפני שלוש בקשות שונות שהוגשו כולן ביום 7.1.08, ע"י המבקש (להלן:"המחזיק") בקשר עם פסק דין שנתנה כב' השופטת למלשטרייך ביום 11.7.05 בתביעה שהגישו המשיבים.

2.         פסק הדין ניתן ביום 11.7.05, בהעדר התייצבות ובהעדר תצהירים אשר הוגשו ע"י הנתבעים ובמיוחד נתבע 2. בהתאם לפסק הדין חוייבו המשיבים הפורמליים לשלם כספים למשיבים ובסעיף 7 לפסק הדין אושרו עיקולים זמניים שהוטלו בתיק זה לרבות עיקול שהוטל אצל המחזיק.

3.         יובהר כי מדובר באישור עיקול זמני שהבקשה להטלתו הוגשה ביום 14.5.00, היתה בידיעת המחזיק הוא המבקש דנן, שהשיב לה ביום 20.6.00, ואין מחלוקת כי מאז אותו מועד לא נעשה ע"י המחזיק דבר בקשר עם הטלת צו העיקול הזמני או בנוגע להתדיינות בין המשיבות הפורמלים והמשיבים.

4.         כעת מונחות בפני שלוש בקשות.

האחת, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין אשר הוגדרה כבקשה מוסכמת אם כי מקריאת תוכנה עולה שהיא הוסכמה רק בין המחזיק וב"כ המשיב מס' 1 וללא הסכמת ב"כ המשיב מס' 2. מבקשה זו עולה, כי המחזיק ידע על פסק הדין שהארכת מועד להגשת בקשה לביטולו מבוקשת כעת כבר ביום 27.3.06.

            כן קיימת בפני בקשה המוגדרת שוב כמוסכמת, אם כי ההסכמה נתנה רק ע"י ב"כ המשיב 1, לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין, וכן מונחת בפני בקשה לבטול פסק הדין עצמו, ככל שהוא מתייחס לאישור העיקול אצל המחזיק, בטענה כי זה ניתן בהעדר המחזיק ומבלי שנתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו ומבלי שקויים דיון עניני אחד, אליו הוזמן המחזיק, בת.א. 11015/00 אשר נפתח מאחר והמשיבים הגישו בקשה לאשור עיקול עפ"י תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, לה הוגש כתב תשובה מטעם המחזיק ותביעה זו בכלל לא נדונה, למרות שהדיון בה אוחד עם הדיון בת.א. 7502/00.

5.         יובהר כי אין מחלוקת כי בקשות המחזיק הוגשו באיחור בהתחשב במועד בו נודע למחזיק על פסק הדין, קרי, יום 27.3.06 וגם בהתחשב בארכה להגשת הבקשה שנתנה למחזיק ע"י יו"ר ההוצל"פ ביום 12.7.07 והסכמת ב"כ המשיב 2 אשר הסכים למתן ארכה להגשת הבקשה עד יום 15.9.07.

6.         בבקשותיו טוען המחזיק כי דין בקשתו לביטול פסק הדין להתקבל מחובת הצדק ובשל נימוקים ענינים שפורטו בבקשתו. עוד נטען כי קיימים נימוקים ענינים וטובים להעתר לבקשותיו למתן ארכת מועד להגשת הבקשה ולעיכוב ביצוע פסק הדין.

7.         אין מחלוקת שהתצהירים שצרף המחזיק לבקשותיו הינם לקוניים והינם בבחינת תצהירי בג"צ.

8.         ב"כ המשיב מס' 2, התנגד לכל בקשות המחזיק, טען כי אלו הוגשו תוך התעלמות מקיומו ותוך הטעיית בית המשפט, בדרך של הכתרת כותרת הבקשה כמוסכמת.

            עוד נטען, כי לא הובא כל נימוק ענייני המחייב העתרות לבקשה למתן ארכה ובשל כך אין להעתר לבקשה, דבר המייתר הצורך בדיון בבקשה לבטול פסק הדין לגופה ובטענה בענין ביטול מחובת הצדק.

9.         ביום 8.1.08, נתתי החלטה המעבירה הבקשה לתגובה ובשלב זה עד מתן החלטה אחרת יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים עפ"י פסק הדין.

10.        בהתאמה הגיש ב"כ משיב 2, תגובותיו בהן התנגד לכל בקשות המחזיק וזאת ביום 20.1.08.

11.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשות נחה דעתי, כי אכן יש ממש באמור בתגובות וכי אין בפני נימוק עניני סביר המחייב העתרות לבקשה למתן הארכת מועד להגשת הבקשה לבטול פסק הדין.

            מאידך, אכן נחה דעתי כי למחזיק לא היה יומו בבית המשפט, בכל הקשור בתביעה נושא הבקשה לאישור העיקול בת.א.  11015/00 בבית משפט השלום בחיפה בה לא קוים דיון עניני ולא הומצאו למחזיק הזמנות לדין בקשות, החלטות להגשת תצהירים וכד'.  תימוכין לכך אני מוצאת בהחלטת כב' השופט טובי בבקשה שהוגשה למתן פסק דין בהעדר, בתביעה לאישור עיקול, בה דחה כב' השופט טובי הבקשה וקבע כי יש לנתב התיק לשמיעה.

            בנסיבות אלו ולאחר שבחנתי מידת הנזק אשר עתיד להגרם למשיב מס' 2 היה ואעתר לבקשה אל מול הנזק שעתיד להגרם למחזיק היה ואדחה בקשותיו, נחה דעתי, כי מאזן השיקולים מצדיק במקרה דנן העתרות בתנאים לבקשה, במיוחד משנחה דעתי, כי נזק אשר אפשר ויגרם למשיב מס' 2, על ידי החלטותי, יכול לבוא על פתרונו בפסיקת פיצוי כספי.

12.        אשר על כן,  היה ויפקיד המחזיק בתוך 30 יום סך של 60,000 ש"ח בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית על אותו הסכום או ערבות צד ג' להנחת דעתי אתיר מתן הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, אבטל פסק הדין ככל שהוא מתייחס למחזיק, קרי,  סעיף 7 לפסק הדין מיום 11.7.05 ואקבע מועד לדיון מחודש בתביעה נגד המחזיק לאישור העיקול בת.א. 11015/00 בלבד.

היה ולא יעשה כן, יהיה בכך משום הסכמה לביטול הצורך בדיון בבקשות ואלו ימחקו כפוף לפסיקת הוצאות עפ"י שיקול דעתי.

התיק יובא לעיוני בעוד 40 יום מהיום.