החלטה בתיק בשא 13849/07

התיק העיקרי (ת.א. 1088/06), נפתח בתביעה, אשר הוגשה ע"י סייג דני (להלן: " סייג"), בה נטען, כי הסכם אשר נחתם בין סייג לבין הנתבעת 1 (להלן: " החברה"), לפיו התחייבה החברה להלוות לסייג, לתקופה קצרה של 7 ימים בלבד, סך של 500,000 $ (להלן: " ההלוואה"), בתיווכו של הנתבע מס' 2 (להלן: "עו"ד זיו"), לא מומש וכי סכום ההלוואה כלל לא הועבר לסייג. לשם הבטחת ההלוואה חתם סייג על ייפוי כח המייפה את כוחו של עו"ד זיו לרשום שעבוד על נכסי מקרקעין, שאחד מהם הוא דירה הרשומה אצל חברת חוף הכרמל נופש ותיירות בע"מ (להלן: " הדירה").

סייג טוען בתביעתו, כי למרות שההלוואה לא בוצעה, נעשה שימוש ביפוי הכח ונרשם שעבוד על הדירה ועותר למתן פסק דין הצהרתי, לפיו ייפוי הכח חסר כל תוקף, השעבוד על הדירה בטל וכן לסעדים נלווים.

ביום 7.2.07 הגישו החברה ועו"ד זיו (בש"א 2492/07), בקשה לחייב את סייג בהפקדת ערובה להוצאות ובהחלטתה מיום 3.5.07 נעתרה כבוד השופטת הורוביץ לבקשה וחייבה את סייג בהפקדת ערובה להוצאות בסך 50,000 ש"ח, וזאת - בשל היות סייג תושב חוץ, ללא שהצביע על יכולת כלכלית או על נכסים בישראל.

סכום הערובה הופקד.

ביום 26.8.07, בצירוף לכתב ההגנה, הגישה  החברה תביעה שכנגד, בה נטען כי ההלוואה הועברה לסייג בהמחאה בנקאית, מחשבונה של החברה בבנק אינווסטק, אולם סייג לא שילם לה את העמלה עליה התחייב ואף לא החזיר את ההלואה, פרט לסך של 3,000 $, אשר שילם ע"ח החוב.

התביעה שכנגד הועמדה ע"ס 1,000,000 ש"ח.

כעת בבקשה דנן, עותר סייג לחיוב החברה בהפקדת ערובה להוצאותיו הוא, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בטענה, כי כל הנימוקים אשר עמדו בחיובו הוא בהפקדת ערובה, עומדים גם לחובת החברה, שכן מדובר בחברה זרה, הרשומה באיי טרקס אנד קייקוס, אשר אין לה נכסים בארץ מהם יוכל סייג להיפרע.

עוד טוען סייג, כי התביעה שכנגד באה רק כדי לשמש "משקל נגד" לתביעה העיקרית והיא חסרת סיכוי על פניה, תוך שהוא מצביע על חסרים וכשלים בטיעוני החברה בתביעתה, לרבות חוסר פירוט של הסכום הנתבע.

המשיבה טוענת, בתגובתה, כי יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות חוקתית מהמעלה הראשונה, על החשש של הנתבע שמא לא יזכה להיפרע הוצאותיו.

עוד טוענת החברה, כי סיכויי התביעה שכנגד טובים ביותר ודווקא התביעה העיקרית הינה חסרת בסיס וכי כאשר התקשר הסייג בהסכם עם חברה זרה לא עלו בדעתו של חשש או דאגה ולכן יש צביעות והיתממות בהעלאת הטיעון כיום.

החברה מצביעה על נכסים השייכים לה והנמצאים בישראל - היא הדירה, וכן על חשבונה בבנק אינווסטק, ממנו נמשכה ההמחאה אשר נמסרה, לטענתה, לסייג.

לאחר שעיינתי בכתבי  הטענות ובנספחיהן וכן בהחלטות השונות אשר ניתנו ע"י ביהמ"ש בתיק זה, סבורתני, כי יש מקום להיעתר לבקשה;

המשיבה הינה תושבת חוץ ובשלב זה לא ניתן לקבוע, כי הנכסים עליהם היא מצביעה יכולים להבטיח תשלום הוצאותיו של המבקש, לו תידחה התובענה שכנגד, מה גם שהדירה אותה מציינת החברה כנכס, הינה אותה דירה מושא התביעה העיקרית, אשר היתה בבעלות סייג ואשר לגביה נטען כי העברתה ע"ש החברה נעשתה תוך שימוש בלתי מורשה ביפוי כח.

באשר לחשבון הבנק - המשיבה לא הראתה כי בחשבון זה קיימת פעילות או כי קיימים בו, על דרך השגרה, כספים כלשהם, מה גם שניתן "לרוקן" חשבון בנק מכספים המצויים זו, ולכן אין לומר שמדובר ב"נכס" בר קיימא, אשר יש בו כדי להבטיח הוצאותיו של סייג.

עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה, כי לא פורטו בו הנזקים הנטענים, לבד מציון, בעלמא, של סכום  הנזק - מיליון ש"ח, ואף אין פירוט של ראשי הנזק הנטענים.

הטלת ערובה, על פי לשונה של תקנה 519 לתקנות, הינה בשיקול דעתו של ביהמ"ש, וביהמ"ש יפעיל שיקול דעתו, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, שהינה אכן זכות יסוד "מן המעלה הראשונה", לבין זכותו של הנתבע להיפרע הוצאותיו, במקרה בו תידחה התובענה.

עם זאת, "המקרה הקלאסי" לחיוב בערובה הוא, כאשר התובע לא המציא מענו כנדרש, או כאשר הוא מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע בגין הוצאותיו, אם תידחה התביעה" - בר"ע (חיפה) 1793/07 - י.ב.ג.ל. ניהול נ' נמרוד בכר; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647. "תכליתה של ההוראה המסמיכה את בית המשפט להטיל ערובה הינה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים" - רע"א 7543/04 - שמואל ליסטר נ' אשר ליסטר.

לכתב התביעה שכנגד צורף עותק של המחאה בנקאית לפקודת חברת מינג, כפי האמור בהסכם אשר נחתם בין הצדדים. אמנם, לא צורף לתביעה מסמך המראה כי המחאה זו הועברה לחברת מינג, או כי היא נפרעה, אולם לא ניתן לומר, בשלב זה, כי התביעה שכנגד חסרת בסיס.

סבורתני, כי בנסיבות אלה, בהן לא ניתן לומר כי הכף נוטה לצד זה או אחר, יש ממש בטענתו של סייג לפיה מחייב האיזון בין הצדדים, גם חיוב המשיבה בהפקדת ערובה.