החלטה בתיק בשא 13804/07

1.                  ביום 20.9.00 נחתמו בין המבקשים למשיבים (להלן: "הצדדים") שני הסכמי רכישה, המהווים מכלול של עיסקה אחת, שתכליתה העברת הבעלות במתחם המקרקעין הכולל את מלון "אמבסדור", השוכן בטיילת הרברט סמואל בתל-אביב, ומתחם סמוך נוסף המזוהה כחלקות 1,2,3,6 ו-8 בגוש 69145 (להלן "המקרקעין").

2.                  בבקשה עותרים המבקשים - רוכשי המקרקעין - מלפני בית המשפט, לעשות שימוש בסמכותו מכח חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 ולהורות לנאמנים מכח ההסכמים הנ"ל לעשות שימוש ביפויי הכוח הבלתי חוזרים, אשר הופקדו בידיהם, ולפעול בדחיפות להשלמת רשום הבעלות במקרקעין בלשכת רשם המקרקעין, כך שתירשם בהן הבעלות על שם המבקשת 1 תחת רישומה הנוכחי על שם המשיבים ו/או מי מהם.

כנגד ביצוע הרישום, כאמור, יעמידו המבקשים, ביחד ולחוד, ערבות בנקאית אוטונומית, שתופקד בקופת בית המשפט, בגובה הסכום השנוי במחלוקת, בין הצדדים, לשם השלמת העיסקה (ר' סעיף 20 לבקשה).

בבקשה מפרטים המבקשים את המחלוקת בינם לבין המשיבים בכל הנוגע לתנאי העיסקה והנדרש להשלמתה ומדגישים את הצורך הדחוף במתן הסעד המבוקש -

המבקשים יחד עם אחרים, בלא כל קשר לעיסקה נשוא הבקשה, הגיעו להסדר פשרה עם הבנק הבינלאומי הראשון, אשר אמור לשים קץ לסכסוך נרחב וממושך ביניהם לבין הבנק. בהתאם להסכם הפשרה, שנחתם ביום 13.6.07, התחייבו המבקשים והגורמים הקשורים עמם לשלם לבנק סך של 71,400,000 ש"ח בתוך 90 יום מיום חתימת הסכם הפשרה, לאמור עד ליום 10.9.07. לצורך ביצוע התשלום לבנק, בהתאם להסכם הפשרה, אמורים המבקשים ליטול הלוואה מבנק אחר, שלהבטחתה יש להעמיד לרשות הבנק האחר בטוחה. הבטוחה אותה מבקשים המבקשים להעמיד לרשות הבנק האחר הינה המקרקעין נשוא בקשה זו. מכאן הבקשה להורות במיידי על העברת הזכויות במקרקעין על שם המבקשים כדי לאפשר רישום המשכנתא כאמור, העמדת ההלוואה לרשותם והעברתה לבנק הבינלאומי. לטענת המבקשים, אם לא ייעשה כן, יקרוס הסדר הפשרה, באופן שיגרום למבקשים הפסדים בעשרות מליוני שקלים וימיט עליהם נזקים בלתי הפיכים.

3.                  הבקשה הוגשה ביום 28.6.07. נתבקש דיון בפגרה. הבקשה לדיון בפגרה נדחתה והיא נקבעה לדיון ליום 2.9.07 בפני כב' הרשם ברוך.

למרות שלא התייצבו הצדדים לדיון ביום הקבוע (2.9.07) בפני הרשם ברוך ,  בחר  הוא שלא למחוק את הבקשה ונתן לצדדים הזדמנות לפנות בכל בקשה שיראו לנכון בהקשר אליה. משהונחה הבקשה בפני, ביום 3.9.07 ובשים לב למועד הקובע מבחינת המבקשים, קבעתי ישיבה לשמיעתה ליום 6.9.07.

4.                  בישיבת יום 6.9.07 טענו ב"כ הצדדים בפני והוסיפו על שכתבו, באריכות, בכתבי בית הדין שהוגשו במסגרתה.

בית המשפט שמע בסבלנות את טענות הצדדים (15 עמודי פרוטוקול) ובתום הישיבה העלה בפניהם הצעה סבירה והגיונית, שלעקרונותיה הסכימו. ב"כ המבקשים ביקש אורכה לבחינת אפשרויות המימון של ההצעה. נקבעה ישיבה נוספת ליום 11.9.07. ישיבה זו בוטלה, על פי בקשת הצדדים, משום שטרם נמצא הפתרון למימון. התיק נקבע לתזכורת פנימית לצרכי מעקב. בסופו של יום הודיעו ב"כ המבקשים, כי לא עלה בידי המבקשים למצוא מימון להצעת בית המשפט ובית המשפט נתבקש ליתן החלטה בבקשה, בקשה העולה בקנה אחד עם הודעת המשיבים (הודעות מיום 25.9.07; 18.10.07).

5.                  אפתח ואומר, כי הבקשה הוגשה שלא בדרך הפרוצדורלית הנכונה ולכתחילה ראוי היה להורות על מחיקתה. על הקושי הפרוצדורלי עמד כב' הרשום ברוך עוד בהחלטתו מיום 2.9.07 בה אפשר לצדדים, על אף שלא התייצבו לדיון בפניו, להגיש בקשות בעניינה. חרף זאת ורק משום הדחיפות עליה הצביעו המבקשים בבקשתם בחרתי לזמן את הצדדים לישיבה בפני, לשמוע את טענותיהם ולנסות ולמצוא פתרון פרקטי שיאפשר את העברת הזכויות מחד וישמור על זכויות המשיבים מאידך. ברוח זו הועלתה הצעת בית המשפט ומשלא השכילו המבקשים לעשות למימושה - ואינני בא בטרוניה אליהם בענין זה - אין מקום אלא מלחזור למתכונת בה הוגשה הבקשה ולהורות על מחיקתה.

6.                  סעיף 19 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 מסמיך את בית המשפט ליתן הוראות לנאמן בכל הנוגע למילוי תפקידו וכל הוראה אחרת שתיראה לו לניהול יעיל של נכסי הנאמנות.

בקשה למתן הוראות יכול ותוגש גם על ידי הנהנה. עם זאת, המתכונת בה יש להגיש את הבקשה הינה על דרך של המרצת פתיחה, כאמור בתקנה 249(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

בענינינו הוגשה הבקשה על דרך של בקשת ביניים, כהליך עצמאי, ללא כל קשר לתיק עיקרי כלשהו, וככזו אינה יכולה לעמוד.

כב' הנשיא א. גורן בספרו " סוגיות בסדר דין אזרחי" (הוצאת "סיגא" מהדורה תשיעית (200) מתייחס להבדל בין בקשה בכתב לבין המרצת פתיחה:

"המרצת פתיחה נולדה מהליך רגיל של המרצה (כיום "בקשה בכתב"). במשך השנים נפרדו דרכיהם של שני הליכים אלה. באופן כללי ניתן לקבוע, כי בקשה בכתב (להבדיל מהמרצת פתיחה) מיועדת בראש ובראשונה, לבירור ענין המתעורר אגב הדיון במשפט התלוי ועומד, ולא לפתיחת הליכים עצמאיים" (שם בעמ' 468).

על ייעודה של בקשה בכתב כהליך לבירור ענין המתעורר אגב דיון במשפט תלוי ועומד, תלמד תקנה 241(א) לתקנות הקובעת:

"בקשה המוגשת במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט יש להגיש בכתב ועל בעל הדין לפרט בבקשה את טיעוניו, לרבות אסמכתאות עליהן הוא מסתמך" (הדגשה שלי ש' שוחט).

בתשובתם לתגובת המשיבים לבקשה, לא התעמקו המבקשים עם טענת המשיבים ביחס להליך השגוי בו הוגשה הבקשה וטענו, כי הבקשה הוגשה בהתאם ל"כתב ההוראות לנאמן" המהווה חלק מההסכם שנחתם בין הצדדים. כתב ההוראות קובע, כי בכל מקרה בו תתעורר מחלוקת, שאלה או בעיה בקשר עם האופן בו על הנאמנים לפעול, ימנעו הנאמנים מלפעול, עד לאחר שמי מהצדדים להם יפנה אל בית המשפט המוסמך לשם קבלת הוראות וימצא להם החלטה שלו ובה הוראות כיצד עליהם לפעול. בכל הכבוד - כתב ההוראות לנאמן פותח את הפתח בפני מי מהצדדים לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן הוראות אך לא מתווה את הדרך הדיונית בה תוגש הבקשה. הדרך הדיונית קבועה בתקנות סדר הדין ואלה מורות, כי בקשה כאמור תוגש על דרך של המרצת פתיחה.

בישיבת יום 6.9.07 חזר ב"כ המבקשים על טענתו, כי ההליך בו נקט כשר הוא ועתר מלפני בית המשפט לנהל אותו בכל מקרה בו יחשוב בית המשפט אחרת, על דרך של המרצת פתיחה (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 22-17). לא יכולתי להעתר לבקשה זו של ב"כ המבקשים נוכח התנגדותם הנחרצת של המשיבים והנאמנים - ורמזתי לו על כך בתום הישיבה עת יצאו הצדדים להתייעצות. זאת ועוד, בנסיבות, נכון להיום, אינני רואה גם הצדקה לסטות סטיה כה חריפה מתקנות סדר הדין, תוך פגיעה בזכויות הצד האחר ולהדרש לבקשה זו על דרך של המרצת פתיחה. הטעם לכך - הדחיפות לה טענו המבקשים אינה קיימת יותר לטעמי. בבקשה טענו המבקשים, כי הם חייבים לשלם את התשלום על פי הסכם הפשרה עם הבנק הבינלאומי עד ליום 13.9.07 (משום זה מיהר ביהמ"ש וקבע את הדיון ליום 6.9.07). כבר בפתח ישיבת יום 6.9.07 התברר שלא כצעקתה. המבקשים גילו טפח וכיסו טפחיים. מסתבר, שעל פי הסכם הפשרה ניתנה למבקשים אורכה של 30 יום לביצוע התשלום, כך שיכולים היו לאחר עם התשלום עד יום 13.10.07 מבלי שהדבר ייחשב כהפרה יסודית. ר' לענין זה דברי ב"כ המבקשים, בתשובה לטענת ב"כ המשיבים בענין זה, בעמוד 2 לפרוטוקול ש' 25-20. עתה, משחלף המועד האמור והסכם הפשרה אינו עומד עוד לרשות המבקשים ההצדקה (ככל שהיתה קיימת) לכופף את תקנות סדר הדין לטובתם ולהידרש לבקשה במתכונתה, על דרך של המרצת פתיחה כבר אינה קיימת.