החלטה בתיק בשא 13799/05

בש"א 12246/05 היא דו"ח סופי של רו"ח רפאל אמיר, המפרק שמונה לחברת י. יונאי ובניו בע"מ (להלן: המפרק והחברה, בהתאמה), ובקשתו לאישור דיבידנט ושכר טרחה. מן הדו"ח עולה כי סך כל הכספים שמומשו ונמצאים בקופת הפירוק הוא כ-409,178 ש"ח. לטענת המפרק, לאחר תשלום שכר טרחתו ושכר פיקוח לכנ"ר, יוותרו בקופת הפירוק סך של 277,971 ש"ח, אשר יחולקו בין הנושים ישראל פרידמן (להלן: פרידמן או המבקש) ודוב שטיין (להלן: שטיין או המשיב) באופן שפורט בדו"ח, בהתבסס על אישור תביעות חוב בסך של 19,556 לפרידמן, ובסך של 39,997 ש"ח לשטיין. הסכומים נכונים ליום מתן צו הפירוק (6/12/87).

בש"א 13799/05 הוגשה על ידי המבקש בתגובה לדו"ח המפרק, ובמסגרתה הוא מלין על הכרעת המפרק בתביעות החוב, בטענה שנפלו בה טענות אריתמטיות ומשפטיות, ומבקש לפסוק לו סכום גבוה יותר. באשר לתביעת החוב של המשיב, אשר לדבריו נודעה לו "בימים אלו", הוא מבקש לדחותה או להעמידה על הסכום המקורי שהתבקש בה, עת הוגשה. לחילופין, הוא מבקש לקזז מהסכום שנקבע למשיב את כספי הביטוח ששולמו לשותפות יונאי-שטיין בגין טרקטור שנגנב, ולא נמסרו לקופת הפירוק.

בתגובתו לבש"א 13799/05 טוען המשיב כי הכרעת המפרק בתביעתו ניתנה עוד ביום 8/12/03כך שבקשתו של המבקש להידרש אליה כיום הינה למעשה ערעור שמועדו חלף. המשיב מצרף התכתבויות בינו לבין המבקש מהן ניתן ללמוד, לטענתו, כי הכרעת המפרק בתביעת חובו הייתה ידועה למבקש עת ניתנה. עוד הוא טוען, כי הסכום שאושר לו תואם את תביעת החוב המקורית שהגיש למפרק. אמנם, הוגשה גם תביעת חוב מאוחרת ממנה הושמט חלק מסכום החוב, עקב טעות. הדבר הוסבר למפרק וזה בחר להעדיף את התביעה המקורית והנכונה, כפי שעשה גם בעניינם של נושים אחרים. באשר לקיזוז כספי הביטוח, נטען שלא היה שותף בשותפות יונאי-שטיין, ועל כן אין בסיס לטענה שיש לחייבו בהשבת הכספים שנטלה השותפות. עוד מלין המשיב על התנסחותו החריפה של המבקש כלפיו, בהיעדר כל ביסוס לתוכנה, ומבקש לדחות את הבקשה על הסך שכן לא נתמכה בתצהיר.

בתגובת המפרק נאמר שאין בנטען בבש"א 13799/05 כדי לסטות מעקרונות החישוב שערך, או לשנות את הסכומים. באשר לתביעת החוב של המשיב הוסיף כי עקב אי הבנה סברו נושים שונים של החברה כי עליהם להגיש תביעות חוב מחודשות בשנת 1994, על אף שמעולם לא הוחלט על ביטול התביעות המקוריות מ-1987. למשנה זהירות בדק המפרק את מכלול התביעות וכשנמצאו סתירות בירר את מקורן. בעניינו של המשיב התברר כי מהתביעה המאוחרת הושמט בטעות מרכיב חוב, אשר אושר לו בתביעה המקורית ועל כן החליט המפרק להתבסס על התביעה המקורית, היא המשקפת נכונה את החוב.

הכנ"ר מאשר את דו"ח המפרק על כל סעיפיו, בכפוף לשינוי קל בשיערוך הסכומים שנפסקו לנושים. לטענתו יש לדחות את טענות המבקש באשר לתביעת החוב של המשיב בשל האיחור שבהעלאתן.

דין הבקשה להידחות.

צו לפירוקה של החברה ניתן עוד ביום 6/12/87. הליכי הפירוק מתנהלים למעלה מ-18 שנים והגיע הזמן לסיימם. אין לאפשר, בשלב, סופי זה של ההליכים, לבחון מחדש תביעות חוב שהוכרעו זה מכבר על ידי המפרק והיו ידועות לצדדים.

כפי שציינתי עוד בהחלטות קודמות אין בכוונתי לדון במסגרת בקשה שהוגשה בתיק פירוק 530/87 ולא כערעור על החלטת מפרק (כבר מזמן עבר המועד להגשתו), בסכסוך המתמשך שנים רבות בין המבקש למשיב.

אף לו היו הטענות נטענות במסגרת הליך מתאים, הרי שהוגשו בשיהוי ניכר. על אף טענתו של המבקש לפיה נודע לו רק בימים אלו דבר הכרעת המפרק בתביעת המשיב, הרי המסמכים המצורפים לתגובת המשיב אינם מותירים ספק באשר למודעותו המוקדמת. בהתאם לבקשת בא כוחו של המבקש מיום 29/3/04, שלחה אליו באת כוחו של המשיב, ביום 19/4/04, העתק מההכרעה (נספח א2 לתגובתו של המשיב לבש"א 13799/05). מכתב מיום 19/4/04 מאשר את קבלת ההעתק  ההכרעה (נספח א3 לאותה תגובה). העתק מתביעת החוב המקורית הועבר אף הוא למבקש ביום 23/6/04 (נספח א4). למרות שההכרעה נודעה לו לפני כשנה וחצי, הוא אינו מעלה שום נימוק מדוע נמנע מלערער על ההחלטה בסמוך לכשנודעה לו (השוו תקנה 40 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, לפיה פניה לבית המשפט מצד מי שנפגע ממעשה או מהחלטה של המפרק, תיעשה תוך שלושים ימים מיום שנודע לו עליהם). בענייננו הבקשה נגועה בשיהוי ניכר ודינה להידחות ולו מטעם זה.

נראה שגם לגופו של עניין, אין בטענותיו של המבקש ממש.

המבקש טוען כי אושר למשיב סכום גבוה משתבע. בשל אי הבנה הוגשה כאמור תביעת חוב מאוחרת על ידי המשיב, בה תבע סכומים נמוכים משפורטו בתביעתו המקורית. המפרק ערך  בירור שהעלה כי מן ההכרעה המאוחרת הושמט בטעות הרכיב של הערבות האישית שנתן לחברה, כך שלמעשה התביעה הראשונה היא שמשקפת את חובה של החברה כלפיו. בהתאם, בחר להעדיפה. בירורים זהים נערכו גם עם נושים אחרים שהגישו תביעות חוזרות. מנספח א4 לתגובת המשיב לבקשה עולה כי נשלחו למבקש עותקים משתי התביעות ביום 23/6/04, כך שיש טעם לפגם בכך שנמנע מלציין זאת בבקשה.

אני דוחה את הטענה לגבי קיזוז חובות שותפות ינאי את המשיב מן הסכומים המגיעים למשיב. הוא אינו שותף בה, וההחלטות שניתנו לא הופנו כלפיו (ראו המר' 965/93, המר' 1086/93).

כן אני דוחה את טענות המבקש באשר לחישוב תביעתו שלו. ההכרעה המקורית בתביעתו ניתנה ביום 12/3/01, והמתוקנת אושרה ביום 27/8/03. לו רצה לערער עליה היה עליו לעשות כן תוך 45 יום מן המועד בו הומצאה לו (תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985). עוד אעיר, שמלבד טענה בעלמא לפיה "נפלו טעויות אריתמטיות וטעויות משפטיות" בהודעה, לא מצביע למעשה המבקש על טעות לגופה. זאת ועוד, זכאותם של הנושים שתביעתם אושרה נבחנת באופן יחסי לתביעות חוב אחרות שאושרו, ובהיעדר כספים בקופת הפירוק שיש בהם כדי לפרוע את החובות במלואם, זכאי המבקש לקבל רק כחלק יחסי מן החוב.

אין בנימוקים שהועלו בבש"א 13799/05 כדי לסטות מקביעות המפרק. מנימוקי בש"א 12246/05 ולאור עמדת הכנ"ר, ובכפוף לחלוקת הכספים בהתאם לדו"ח ולהערות הכנ"ר, אני מורה על חיסול החברה. המפרק ישוחרר מתפקידו ויודיע לרשם החברות על חיסול החברה.

המבקש ישלם למפרק הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח (כולל מע"מ). לא חייבתי בתשלום הוצאות למשיב כפי שנעשה גם בבש"א 2379/04, שם נדחתה בקשתו של המשיב.

ניתנה היום כ"ז בכסלו, תשס"ו (28 בדצמבר 2005) בהעדר (ההחלטה נשלחה במנ"ת).