החלטה בתיק בשא 1369/04

בפני בקשת ב"כ החייב להתיר לו להמשיך לייצג את החייב בהליך הערעור שהוגש לבימ"ש מחוזי חיפה.

העובדות

החייב ניהל הליך אזרחי בה"פ 127/03 נגד בנק מרכנתיל ושניים אחרים בהקשר לערבות בנקאית שהפקיד בידי אחד מהם.

החייב טען כי התנאים לחילוט הערבות לא התקיימו ובימ"ש השלום קיבל את הבקשה וקבע כי האחרים אינם רשאים לממש את הערבות והבנק אינו רשאי לפרוע אותה.

על החלטת בימ"ש השלום הגישו האחרים ערעור ומכאן בקשת ב"כ החייב להמשיך בערעור.

מבקשת החייב עולה כי ב"כ הכונ"ר לא הביע התנגדות לבקשה דנן.

המנהל המיוחד הטיל ספק בתועלת שתצמח מקבלת הבקשה. לדעתו; הערבות הבנקאית אינה תקיפה עוד וכי גם אם המערער יזכה; לא יהיה ניתן לממשה ויתכן כי יוטלו על החייב הוצאות.

המנהל המיוחד הוסיף וטען כי גם אם הערעור ידחה; תוצאה זו לא תביא לשיפור מצב החייב ותביעת החוב של האחר (אמפול בע"מ) לא תוסר ותשאר כתביעת נושה בכלל הנשייה.

המנהל המיוחד טוען כי סעיף 20 לפקודה אינו מאפשר לחייב לפנות ולבקש להמשיך בהליכים נגדו.

יש לציין כי הערעור לבימ"ש מחוזי הוגש לפני מתן צו הכינוס.

סעיף 20 לפקודה קובע כי משניתן צו כינוס; יהיה הכונס הרשמי הכונס של נכסי החייב ומכאן ואילך:

"לא תהיה תרופה לנושה נגד חייב לו חוב בתביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות ביהמ"ש ובתנאים שיראה לקבוע".

אכן הסעיף הנ"ל אוסר על הנושה לפתוח בתובענה או בהליכים משפטיים אחרים; אלא ברשות ביהמ"ש וזאת משום שהליכים אלה מנותבים על פי הוראות הפקודה להליך של תביעות חוב.

בענייננו תביעת החוב של האחר (אמפול בע"מ), מונחת עם יתר תביעות החוב שהוגשו נגד החייב.

המחלוקת כאן מתייחסת לאופן פרעון חוב זה.

גם אם ההליך, לרבות הליכי הערעור נפתחו לפני מתן צו הכינוס, הרי שאין בכך כדי לרוקן מתוכן את הוראת סעיף 20 הנ"ל.

יש להניח שגם אם ערעור האחר (שיקרא להלן: "הנושה") יתקבל וביהמ"ש יורה לבנק לפרוע את הערבות; ניתן להניח שהכונס יבקש להעביר כספים אלה לקופת הכינוס.

במצב הדברים הנ"ל תתעורר השאלה באם האחר הוא נושה מובטח כי אז יחול סעיף 20 ב' לפקודה שקובע:

"הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערבותו או לעשות בה בדרך אחרת".

משמע שהוראת סעיף 20 א' לא תגרע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערבותו או לעשות בה בדרך אחרת.