החלטה בתיק בשא 13530/05

פסק הדין בתיק העיקרי ניתן ביום 25.8.05. עניינה של בקשה זו עיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה הוגשה רק ביום 26.9.05. התגובה לבקשה הוגשה ביום 2.10.05. 

מהות הבקשה היא כי יותר לנתבעת לשלם לתובע סך של 500,000 ש"ח בלבד ולעכב את תשלום יתרת הסכום שנפסק לטובתו. כן ביקשה הנתבעת כי במידה ובית המשפט יורה על תשלום סכום נוסף כלשהו מהיתרה, יוסיף ויורה כי התשלום יבוצע תוך 30 יום ממתן ההחלטה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין בכדי שלא יפתח נגדה תיק בהוצאה לפועל.

טעם הבקשה לעיכוב הביצוע נעוץ בכוונת הנתבעת להגיש ערעור על פסק הדין, בטענתה כי סיכויי הערעור טובים הם וכי במידה ויתקבל לא יוכל התובע להשיב לה את יתרת הסכום, בסך כ 600,000 ש"ח שכן, כפי שהתברר מהראיות שהובאו במשפט, התובע אינו עובד ואין לו כל הכנסות.

בבקשתה הוסיפה ופירטה הנתבעת את הקביעות עליהן היא מתכננת להגיש את ערעורה. שתיים מהן הן הקביעות בגינן הגישה בקשתה לתיקון טעות סופר: הקביעה באשר להפסד הפנסיה והקביעה בעניין שיעור ניכוי גמלאות המל"ל. כן ציינה הנתבעת את כוונתה לערער באשר לשיעור הנכות התפקודית שנקבע בפסק הדין, פסיקת הפיצויים ב"תקופת ההסתגלות" ושיעור הפסדי ההשתכרות לעתיד. אציין כי הודעת ערעור לא צורפה לבקשה בכתב לעיכוב הביצוע. בין כך ובין אחרת בכל אלה טענה הנתבעת, כאמור, כי להערכתה סיכויי הערעור טובים הם.

בתגובת התובע לבקשת עיכוב הביצוע נטען כי הטענה בדבר מצבו הכלכלי של התובע היא לאקונית, סתמית ואינה נתמכת בתצהיר. כן טען ב"כ התובע כי בירור עניינו של התובע ארך קרוב ל 10 שנים ובנסיבות אלה עיכוב התשלום לצורך הגשת ערעור יגרום לתובע עינוי דין של מספר שנים נוספות, ללא הצדקה. כן טען ב"כ התובע כי עיקר השגותיה של הנתבעת מופנות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין ובשל כך סיכויי קבלת טענותיה בערכאת הערעור אינם טובים.

עיינתי בטענות הצדדים ושקלתי אם אמנם ב"כ הנתבעת הרים את הנטל שהוטל עליו לשכנעני כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, נטל המוטל עליו,

כידוע, הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 הוא "כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק להעתר לבקשתו", ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ(1) 668, 672 ו- ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403.

לעניין זה נאמרו ב- בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה,  פ"ד מה(5), 499 ,עמ' 504-505, הדברים הבאים:

"בבקשה כגון זו יבחן בית משפט שנים אלו: האחד - מה מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו, והשני - אם יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין ... כמו כן ישקול בית משפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תדחה, את מהות הנזקים שיגרמו ואת האפשרות לתקנם... כשכפות המאזניים מעוינות ולשני הצדדים עלול להגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין שהרי הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין..."

כן נאמר באותו עניין כי:

"...תנאי לשקילה והאיזון האמורים... הוא שהחייב המבקש את עיכוב הביצוע יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו, הן בדבר העדר יכולתו לשלם את חובו שלא מתוך הנכסים שאת מימושם הוא מבקש לעכב, והן באשר לנזקים שייגרמו כתוצאה ממימוש הנכסים, מהותם ואפשרות תיקונם. לצורך כך על המבקש להגיש תצהיר בו יפורטו היטב העובדות עליהן נסמכות טענותיו... ומובן כי עליו להיות מוכן להתייצב ולהיחקר על תצהירו."

שוכנעתי כי לא הונח בפני נימוק מספיק לעיכוב הביצוע המבוקש. יפים לכאן דברים שאמר כב' השופט ג'ובראן ב -רע"א 2490/05 - עליזה בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(2) 288, עמ' 289, יפים גם לכאן:

"הלכה היא, כי הגשתו של ערעור אינה אמורה לעכב את ביצוע ההחלטה, אשר מהווה את נשוא הערעור ... לכן, יעוכב ביצועם של פסקי-דין, רק כאשר מדובר במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, ובמיוחד אמורים הדברים כאשר המדובר הוא בפס;ק-דין כספי. בהתאם לאמור, לדוגמא, אם מבקש מסוגל להראות לבית המשפט כי אם לא יעוכב פסק-הדין, יהיה זה בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל אחורנית במידה וערעורו יתקבל, או-אז במקרה כגון זה, יינתן עיכוב ביצוע... כעיקרון, פסק-דין העוסק בתשלום כסף איננו מוגדר כאחד מבין אותם העניינים החריגים ויוצאי הדופן, אשר בהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע. זאת משום, שמימוש פסק-דין לתשלום כסף ניתן על פי רוב להפוך או להשיב. (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181). לכן, על-מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצוע בעניין של פסק-דין כספי, על המבקש להוכיח ולהציג בפני בית-המשפט, מדוע אם יזכה בערעור לא יהיה זה אפשרי מבחינתו לגבות את הכסף המגיע לו בחזרה מן המשיב. יש לציין, כי נקבע כבר בעבר, כי טיעונים בנוגע למצב הכלכלי של הזוכה או היעדר יכולתו להחזיר הכספים אם יפסיד בערעור, לא ראוי שייטענו אלמלא הם נתמכים בהוכחות ומבוססים היטב (ראו  ב"ש  978/84  שיכון  עובדים  בע"מ  נ'  מלובנציק, פ"ד לח(4) 5)."

בענייננו, הראיות בתיק לימדו על כך כי במשך תקופה ארוכה חי התובע מתשלומי קיצבאות המגיעים כדי שיעור של 10,000 ש"ח בחודש. רוב ילדיו, אם לא כולם, אינם גרים עוד בביתו והכסף משמש למחיית התובע ורעייתו. לא הובאה בפני כל ראיה שיש בה כדי ללמד כי עם קבלת הסעד הכספי יכלה התובע את הממון הנוסף בקצב שלא יאפשר לנתבעת להשיבו לידיה, אם תיזכה בערעור.   

הבקשה נדחית.

ניתנה היום ז' בתשרי, תשס"ו (10 באוקטובר 2005) בהעדר ב"כ הצדדים. המזכירות תמציא להם העתק החלטה זו בדואר רשום כמקובל.

ר. ג'רג'ורה, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: