החלטה בטענת אב לניכור הורי עקב מעבר דירה

הדיון דהיום נקבע, בעצם, בשלושה נושאים: שתי חוות הדעת האחרונות אשר הגיש מכון "מפגשים", גם פגישה שערכתי עם הקטינות, כבנות 8 ו- 10 לבקשת ב"כ האם.

ביום 15.09.2019, אגב נוהל הטיפול בניכור הורי הקיים במחוז תל אביב – יפו, נתתי החלטה שמן הראוי לומר כי לגביה הוגש ערעור על-ידי האם, במסגרתו לא נתבקש עיכוב ביצוע בבקשה נפרדת גם לא ניתן עיכוב ביצוע – משמעות הדברים שבית המשפט צריך להמשיך במלאכתו.

אגב אותה החלטה הסברתי כי לאם בן זוג, אמו של בן הזוג מתגוררת בעיר ...., האם רוצה לעבור ל...., האב סירב להסכים לאותו מעבר ותסקיר שהוגש בעניין קבע כי לא לאשר את המעבר, שאחרת קיימת סכנה לניכור הורי.

משלא ניתן אישור המעבר עבור האם ובן זוגה כשהאחרון הוא דמות פעילה בצורה בלתי רגילה בסוגיה שלפנינו, להתנהלות כוחנית ומצב הדברים אינו רק שהבנות מסרבות לפגוש באב זה חודשים, אלא שהדברים התקדמו יותר והן היום מצהירות כי גם בתמורה להסכמה למעבר ב.... לא יפגשו הן באב אלא כאשר תסכים הבת .... לכך, מי יודע האם ומתי, תוך שהיא מסבירה כי האב מיותר וממילא בן הזוג, די בו.

אמרתי אגב אותה החלטה לעיל, כי אני רואה באם מנכרת, כי התנהגותה היא, בעצם, פגיעה בקטינות והיא מוכנה "מן היקב ומן הגורן" לטענות אשר ינציחו את הניכור ההורי, בבחינת "מה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח".

מן המפגש עם הבנות יצאתי היום תוך שאני אומר לצדדים במפורש כי יצאתי מזועזע.

הסבירה לי הבת הבכורה כי אני איני ולא כלום, היא לא תפגוש באביה ואין לדעתה דבר שאני יכול לעשות לה.

הוסבר לי שמדובר באב אלים, שכן משאחז הוא בידה של הקטינה אגב שיחה, די בכך לצורך אלימות; הוסבר לי שאסור לבית המשפט לומר לקטינה לפגוש את אביה.

במילים אחרות: אם כשמיניתי את מכון "מפגשים" היינו בתחילתו של הניכור, אז היום אנו עמוק בתוכו, תוך ששוב אני אומר שנאמר לי על-ידי הקטינות ולא על-ידי המכון שאני יכול להחליט כרצוני ואין בדעתן לציית לי.