הגבלות על סרבן גט – קבלת ערעור ואף אכיפת פסק ביה''ד הגדול עצמו

בתיק זה התקיים דיון ביום כ"ג בתמוז תשע"ז (17.7.17).

הדיון נקבע בתביעת המערערת להטלת הגבלות על בעלה כאכיפה של פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הגדול שחייב את הבעל – המשיב ליתן לאישה גט פיטורין, וכערעור על החלטת בית הדין האזורי שהחליט ברוב דעות לדחות את בקשת בא כוח האישה להטלת הגבלות על הבעל.

הדיון התקיים במעמד המערערת ובאי כוחה ובהיעדר המשיב ובאי כוחו. זאת לאחר שבא כוח המשיב הגיש יום לפני הדיון בקשה לדחיית הדיון – בקשה זו נדחתה על ידי בית דין דידן שקבע בהחלטה כי הדיון לא יידחה ויתקיים במועד שנקבע וכן קבע כי יתקיים הדיון גם בהיעדר המשיב אם יחליט שלא להישמע להחלטת בית הדין ולא לבוא (ראה לעניין זה תקנה קנא(2) מתקנות הדיון). אכן, המשיב כדרכו 'עשה דין לעצמו' ולא הופיע לדיון למרות החלטת בית הדין שהורתה על כך שהדיון יתקיים.

חמורה לא פחות היא התנהלות עורך דינו של המשיב שגם הוא בחר שלא להופיע, למרות אי־קבלת כל אישור שלא להופיע, ואף פעל כנגד החלטה מפורשת של בית הדין. זוהי התנהלות שבגינה יש לשקול דיווח ללשכת עורכי הדין – ועדת האתיקה.

בית הדין עיין בחומר שבתיק ושמע את דברי באי כוחה של המערערת כי בעקבות העובדה כי בית הדין הגדול חייב את הבעל במתן גט לאשתו ללא כל תנאי, ומאחר שהבעל אינו עושה כן, הרי יש להטיל עליו את ההגבלות הקבועות בחוק.

רקע והליכים משפטיים

1. ביום י' באדר ב' תשע"ד (12.3.14) ניתנה החלטת בית הדין האזורי פתח תקווה בתביעת האישה לחייב את הבעל בגט. בית הדין פסק כי האישה לא הוכיחה עילת גירושין ובעצם דחה בכך את תביעת האישה.
2. על פסק דין זה הוגש ערעור מטעם האישה ביום י"ח באדר ב' תשע"ד (20.3.14).
3. ביום ח' בטבת תשע"ה (30.12.14) ניתן ונחתם פסק דין של בית הדין הגדול. בית הדין הגדול קיבל את ערעור האישה וקבע כי הוא מורה על חיוב הבעל לגרש את אשתו וכי יש לזמן את הבעל לסידור גט.
4. בא כוח הבעל הגיש לבית הדין הגדול ביום ט' בשבט תשע"ה (29.1.15) בקשה לעיון חוזר בפסק הדין.
5. ביום י"ג באב תשע"ה (29.7.15) דחה בית הדין הגדול את בקשת הבעל וחזר וקבע כי פסק הדין המחייב את הבעל בגט בעינו עומד וחובה על הבעל לגרש את אשתו בהקדם.
6. ביום ה' בטבת תשע"ו (17.12.15) הגיש בא כוח האישה אל בית הדין האזורי בקשה לסידור גט ולכפיית גט.
7. ביום ז' באייר תשע"ו (15.5.16) ניתנה ההחלטה של בית הדין האזורי שבה קבע בית הדין האזורי כי הבעל יוזמן לסידור גט רק לאחר שהאישה תפקיד המחאה בנקאית בידי בית הדין. כלומר: בית הדין האזורי דחה בעצם את הדרישה האולטימטיבית של ב"כ האישה לביצוע פסק דינו של בית הדין הגדול מיום ח' בטבת תשע"ה (30.12.14).
8. ביום כ"ה באייר תשע"ו (2.6.16), הגיש בא כוח האישה כתב ערעור על החלטת בית הדין האזורי האחרונה מיום ז' באייר תשע"ו (15.5.16).
9. ביני לביני, ביום כ"א בטבת תשע"ז (19.1.17) התקיים דיון נוסף בבית הדין האזורי ובו העלה בא כוח האישה את תביעתו למתן צווי הגבלה נגד הבעל.
10. ביום כ"ח בטבת תשע"ז (26.1.17) ניתנה החלטה של בית הדין האזורי בתביעה זו של האישה להטלת הגבלות. בית הדין האזורי דחה את התביעה להטלת הגבלות ברוב דעות. לדעת המיעוט יש מקום להטלת הגבלות.
11. ביום כ"ה באדר תשע"ז (23.3.17) התקיים דיון בבית הדין הגדול. הדיון היה במסגרת בקשה שהגיש בא כוח האישה – המערערת טרם הדיון בבית הדין הגדול. באותו דיון טען בא כוח המערערת נגד החלטת בית הדין האזורי שדחה את בקשת המערערת להטלת סנקציות על הבעל בגין סירובו ליתן גט. בא כוח המערערת ביקש כי בית הדין הגדול ידון בדיון זה בטענות שיש לו כנגד אותה החלטה בהליך של ערעור.
12. ביום ב' בניסן תשע"ז (29.3.17) חזר בית הדין הגדול ואשרר את החלטתו בעניין הטלת חיוב גט על הבעל וקבע: "בית הדין הגדול קובע כי הבעל חייב ליתן גט פיטורין לאשתו מיד, ללא כל תנאי או קשר לעניין הדירה והרכוש."