האם יש מקום לנקוט גישה פרשנית שונה ביחס לשאלה המשפטית "מהי מחלת נפש"?

האם יש מקום לנקוט גישה פרשנית שונה ביחס לשאלה המשפטית "מהי מחלת נפש" בין סיטואציה של טענה לאי שפיות בעת ביצוע העבירה, לבין סיטואציה בה נבחנת טענה לאי כשירות דיונית בעת ניהול המשפט.

זו השאלה אשר תתברר במסגרת החלטתי.

כללי

1. כתב האישום מחזיק שני אישומים, שעניינם עבירות אלימות שביצע לכאורה הנאשם כלפי אמו. במסגרת האישום הראשון נטען כי ביום 13.12.14 תקף הנאשם את אמו בכך שבעט בה, חבט בה וגרם לנפיחות בשפתיה. במסגרת האישום השני נטען כי במועד שאינו ידוע במדויק לתביעה, כחצי שנה עובר לאירועי האישום הראשון, בעט הנאשם ברגלה של אמו.

2. במסגרת הדיון בבקשת התביעה להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, הורתה שופטת המעצרים על עריכת בדיקה פסיכיאטרית בתנאי אישפוז. בחוות הדעת מיום 24.12.14 צוין כי הנאשם מבטא מחשבות שווא של יחס ורדיפה, וחושב שעוקבים אחריו ומצלמים אותו, וכי קרוב לוודאי שבעת ביצוע המעשים היה במצב פסיכוטי מתמשך, אך ידע להבדיל בין טוב לרע ובין מותר ואסור. ביחס לכשירותו הדיונית, נקבע כי נוכח הפגיעה בשיפוט ובבוחן המציאות, הנאשם אינו נמצא במצב בו הוא מסוגל לעקוב אחר ההליכים המשפטיים, ולסייע לעורכת דינו בניהול משפטו. בנסיבות אלה, סבר הפסיכיאטר המחוזי, כי יש מקום שבית המשפט יורה על אישפוזו של הנאשם.

על יסוד כלל הנתונים שהיו מונחים בפניה, והאמור בחוות הדעת, הורתה שופטת המעצרים על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים בתנאי אישפוז.

3. במסגרת הדיון בתיק העיקרי שהתקיים ביום 8.2.15 ולאחר שהוברר כי המחלוקת העיקרית הרלוונטית בעת הנוכחית קשורה לשאלת הכשירות הדיונית, נעתרתי לבקשת התביעה והוריתי על קבלת חוות דעת מעודכנת בסוגיה זו.

בחוות הדעת המשלימה מיום 23.2.15 נקבע כי חרף הטיפול לו זוכה הנאשם במסגרת מב"ן, והתרופות האנטי פסיכוטיות אותן הוא מקבל, הנאשם עדיין במצב פסיכוטי חריף ולוקה במחשבות שווא. הפסיכיאטר שב וציין כי נוכח הפגיעה בשיפוט ובבוחן המציאות, הנאשם אינו נמצא במצב בו הוא מסוגל לעקוב אחר ההליכים המשפטיים, ולסייע לעורכת דינו בניהול משפטו.

עמדות הצדדים