ה"פ 9155-05-14 חסן גמיל נ' גמיל אברהים ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לצו מניעה זמני בגדרו ייאסר על המשיבים או מי מהם לעשות כל שימוש בין לצורך מכירה בין לכל פעולה של דיספוזיציה ובין בדרך של הצגת מצב אל מול הרשויות המוסמכות ,לרבות הרשות לתכנון ובנייה ,בפסק דין שניתן בתיק 5363/03 מחוזי (י-ם) ביום 13.11.03, ואשר נתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים באותו תיק (להלן: "פסה"ד המחוזי").

2.אין חולק כי המבקשת והמשיבים 1-9 הם אחים, ילדיהם ויורשיהם של המנוח חסן ג'מיל מוחמד אבו-גוש ז"ל (להלן: "המנוח") ושל המנוחה חדיג'ה איברהים ז"ל (להלן: "המנוחה".שניהם ייקראו יחד "המנוחים").

3.על פי צו ירושה מתוקן בעניין עזבון המנוח, שניתן בחודש מאי 2010, על סמך צו ירושה מקורי שניתן בחודש נובמבר 1969, המנוחה נחלה מחצית מעזבון המנוח ואילו כל אחד מעשרת ילדיו, המבקשת והמשיבים 1-9 נחלו 1/20 מעזבונו של המנוח. על פי צו ירושה בעניינה של המנוחה שניתן בחודש אפריל 2010, ירש כל אחד מילדי המנוחים 1/10 מעזבונה של המנוחה.

4.עזבון המנוחים כלל שתי חלקות וכן שלושה חלקי חלקות באבו-גוש, הרשומות באופן פורמאלי בחלקים שונים על שם המנוחה, על שם המנוח, על שם ילדי המנוחים ו/או על שם קרובי משפחה אחרים, לפי העניין.

5.לענייננו, המקרקעין שבמחלוקת הם מחצית מחלקה 65 בגוש 29527 באבו-גוש הרשומה פורמאלית על שם המנוח, כאשר המחצית הנותרת רשומה על אחיו של המנוח, יוסוף ג'מיל מוחמד אבו-גוש (להלן: "יוסוף").

6.ביום 7.11.03 נעשה, לכאורה, הסכם בין יוסוף לבין עזבון המנוחה וילדי המנוחים. זאת במסגרת תביעה לפירוק שיתוף מקרקעין שהגיש יוסוף נגד יורשי המנוחים בת"א 5363/03 (מחוזי י-ם) ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 11.11.03 (להלן: "הסכם הפשרה").

7.במסגרת ההסכם, הוסכם על חלוקה מפורטת על גבי מפה שעל גביה משורטטת חלוקת המקרקעין למספר חלקים (להלן גם "התשריט" )וכן מפורטים בטבלת חלוקה שמציינת את שטחו של כל חלק ואת ייעודו, כאשר "הן המפה והן הטבלה חתומים על ידי כל הצדדים להסכם זה" (סעיף 2 להסכם). במסגרת ההסכם, נקבעה רשימת מגרשים המסומנים בטבלה ובתשריט שיהיו בבעלותו המלאה והבלעדית של יוסוף (סעיף 2.1) ולצידה שורת מגרשים נוספת המסומנת על התשריט ובטבלת החלוקה ,שיועדו לבני משפחת המנוח (סעיף 2.2). בתוך אותה קבוצת מגרשים סוכם על חלוקה פנימית בין בני משפחת המנוח, כאשר הם יתחלקו בין שלושה מהאחים המשיב 2, זכריה איברהים (להלן: "זכריה"), המשיב 3, מוסא איברהים (להלן: "מוסא") והמשיב 4, פואד איברהים (להלן: "פואד"). על פי החלוקה המוסכמת זכריה קיבל את מגרש 2, פואד קיבל את מגרש 3 ואת מגרש 15 ומוסא קיבל את מגרשים 4, 6 ו-10. לעומת זאת, נקבע כי בנות המשפחה, המבקשת, פתחיה, סאבח, פאתנה, סלימה וסאניה (המשיבות 5, 6, 7, 8, 9) לא תהיינה זכאיות לחלקים כלשהם בחלקה. כמו-כן, ויתר גם האח זכי (המשיב 1) על חלקו בחלקה. עוד הוסכם, כי בכל מקרה של חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים והנובעים מההסכם ומהפעלתו, יובאו חילוקי הדעות לפני בורר עליו יוסכם בין הצדדים ובהעדר הסכמה, ימונה הבורר על ידי מי שיכהן באותה עת כראש לשכת עורכי הדין בירושלים, ויכול שיהיה זה הוא עצמו (סעיף 7.1).

8.לטענת המבקשת, על מכלול החלקות הקים כל אחד מהיורשים דירה אשר בה תפס חלק באופן ייחודי, כאשר בחלקות נותר חלק בלתי תפוס, לא באמצעות בנייה ולא בכל צורה אחרת. לנוכח עובדה זו, הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתיק 14109-05-12, שבה תבעה את המשיבים וביקשה צו מניעה קבוע שיאסור לבצע כל שימוש ייחודי בחלק מקרקעין אשר אינו תפוס באופן ייחודי על ידי מי מן המשיבים . עוד טענה המבקשת, כי לאותה תביעה הוגש כתב הגנה מטעם המשיבים, שלא היה בו זכר לקיום ההסכם. לדבריה, טענת הוויתור מצידה על זכויותיה בחלקה 65 עלתה לראשונה מפי ב"כ המשיבים בדיון מיום 17.5.12 ורק בדיון נוסף מיום 3.3.13, הוצג לפניה פסה"ד המחוזי כולל מפת החלוקה, אך ללא ההסכם. עקב כך, ביקשה המבקשת צו לפיו יוזמן תיק בית המשפט המחוזי. לדבריה, עד לאותו מועד לא הוצג ההסכם ואילו התשריט שהוצג לא כלל את חתימתה.

9.עוד לטענת המבקשת, החתימה על ההסכם היא אכן חתימתה, אולם מעולם לא הוסבר לה כי היא מוותרת על כל זכות באותם מקרקעין וכי חתימתה הושגה במרמה תוך הצגת מצב כוזב, לפיה היא נועדה לפתור סכסוך בין אחיה מוסא לבין דודה יוסוף לגבי הגבולות בחלקה 65. לפיכך, הגישה לדבריה את המרצת הפתיחה בתיק זה למתן סעד הצהרתי, לפיו פסק הדין במחוזי שנתן תוקף להסכם הפשרה אינו חל על המבקשת והיא איננה חלק ממנו. יצויין, כי לבקשה צורף כמשיב גם עו"ד עיזת עותמאן אשר החתים את המבקשת על הסכם הפשרה, בשעתו, וכן יורשיו של המנוח יוסוף שנכללו כמשיבים 10, 12, ו-13 לבקשה.