אל אסד נ' רשות מקרקעי ישראל - פסקדין

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף, תשובת התובעים ותגובה-לתשובה.

הדין עם הנתבעת, מטעמיה.

מבלי לפגוע בכלליות האמור, אטעים את עיקרי הדברים:

בית משפט זה משולל סמכות עניינית לדון בתקיפת ההפקעה, שבה עסקינן, מטעמיה המפורטים והמבוססים של הנתבעת; לרבות תגובתה-לתשובה, שבה הראתה כי טיעוניהם הנוגדים של התובעים בתשובתם אינם ממין העניין. אני מאמץ, אפוא, את טיעוני הנתבעת ואיני רואה צורך לחזור עליהם.

הסמכות לדון בטענות התובעים נגד ההפקעה נתונה, אפוא, לבג"ץ. משום כבודו של בג"ץ, ונוכח הנימוקים הנוספים לסילוק התובענה על הסף, לא ראיתי לנכון להעביר אליו את התובענה, וליצור על ידי כך מצב משפטי של "לא יעבירנו עוד"; אלא העדפתי לדחות את התובענה מהיעדר סמכות. אין בכך, כמובן, כדי למנוע מן התובעים להגיש, במקום תובענה זו, עתירה לבג"ץ.

נוכח הקביעה לעיל, דבריי להלן הם, למעשה, בבחינת למעלה מן הצורך:

נראה שיותר משהתובעים השיבו על נימוקי המדינה לסילוק תביעתם על הסף וסתרו אותם – הם ניסו להתגונן, במסגרת תשובתם, נגד תביעת הפינוי שהוגשה נגדם בבית משפט השלום. אולם, כל הליך והעניינים הנדונים בו.

התובעים לא השיבו תשובה של ממש לטענת הנתבעת כי אף בהתעלם מן ההפקעה שאותה הם תוקפים (שלא בבית המשפט המוסמך, כאמור) – הם לא ביססו כנדרש את טענתם לבעלות במקרקעין (שאף לא זוהו כנדרש). על טיעוני הנתבעת בעניין זה אוסיף כי בהתאם לסעיף 80 בחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני – לא ניתן להוכיח, ללא כתב, בעלות במקרקעין. לפיכך, טענת התובעים כי משפחתם נהגה בקרקע מנהג בעלים מזה מאות בשנים – אינה יכולה לתמוך בטענתם לבעלות בה; זאת אפילו התובענה לא הייתה מסולקת על הסף, והתובעים היו מביאים לבית המשפט לגיונות של עדים למנהג הבעלים הנטען. לכך יש לצרף, כמובן, את טענות הנתבעת – שאותן אני מאמץ כאמור – בדבר טענת התובעים לרישיון מכללא במקרקעי הציבור הנדונים, כשלעצמו בכלל ונוכח ההפקעה בפרט. כל זאת מקרין גם על היעדר הצורך לשמוע ראיות בטרם דחיית התובענה.

התובעים לא סתרו אפילו לכאורה את טענתה העובדתית של הנתבעת, המגובה בתצ"א, בדבר מועד המימוש של החזקה במקרקעין. לפיכך דין התובענה להידחות גם מחמת התיישנות, אף לפי הגישה המאחרת בדבר המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות, כמפורט בטיעוני הנתבעת – והכל ללא צורך בשמיעת ראיות תחילה, בהתאם לתקנה 101(א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאור המקובץ – התובענה נדחית על הסף.

הנתבעת רשאית להגיש בקשה לשומת הוצאות עד יום 15.2.18.

תזכורת פנימית ליום 17.2.18.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ח, 08 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.