ה"פ 8188-01-16 אורון תעשיות עץ בע"מ ואח' נ' נצבא החזקות 1995 בע"מ ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה בהעדר ביום 23.6.2016 ולחילופין, עתרה להורות על ביטול ההוצאות שנפסקו לחובתה במסגרת פסק הדין.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בהעברתה לתגובת הצד שכנגד (כפי שעולה מהבקשה, התובעים מתנגדים לביטול פסק הדין).

3.ראשית, מדובר בהליך תובענה בהמרצת פתיחה. במסגרת ההחלטה מיום 7.2.2016 נקבע, כי כתבי תשובה יוגשו בתוך 30 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני. תקנה 256א לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי "לא הגיש משיב תשובה כאמור בתקנה 256 ולא ביקש לקיים דיון עד תום המועד להגשת כתב תשובה, רשאי בית המשפט ליתן החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין". הבקשה אינה מעלה נימוק כלשהו, שלא לומר נימוק מניח את הדעת, לכך שלא הוגש כתב תשובה במועד שנקבע. יתירה מזאת, הנתבעת גם לא הגישה הודעה לפיה היא מבקשת לקיים דיון בבקשה, כמפורט בתקנה 256א, ללא הסבר לכך. הגשת כתב תשובה הינו הליך מהותי, אשר גודר את המחלוקת בין הצדדים. בדומה, הודעה על רצון לקיים דיון בהליך העיקרי, אף היא פעולה מהותית, שאחרת נחשבת הנתבעת כמי שאינה חולקת על האמור בתובענה. תגובתה של הנתבעת לבקשה לסעד זמני אינה יכולה להוות תחליף לכתב תשובה בהליך העיקרי והיא אינה תחליף להודעה בדבר רצונה לקיים דיון בתובענה נשוא ההליך העיקרי. למעשה, די בכך כדי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

משלא הוגש כתב תשובה או הודעה אחרת מטעם הנתבעת, רשאי היה בית המשפט ליתן החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד וכך אכן נעשה (בניגוד לטענת הנתבעת, אין צורך בהגשת בקשה למתן פסק דין). פסק הדין אמץ את ההחלטה מיום 17.5.2016 בבקשה לסעד זמני, על נימוקיה (החלטה שניתנה לאחר דיונים במעמד הצדדים), תוך הפעלת שיקול דעת, והראיה - שלא ניתן פסק דין המקבל באופן עיוור את מלוא הסעדים שנדרשו בתובענה. בנסיבות העניין, לאור תוכן ההחלטה הנ"ל ומשלא הוגש כתב תשובה, לא היתה שום מניעה ממתן פסק דין המאמץ את הוראות ההחלטה המנומקת בהליך הביניים (להיפך, מדובר בתוצאה מתבקשת).

שנית, בבקשתה לביטול פסק הדין, הנתבעת לא פרטה דבר בעניין סיכויי ההגנה שלה, לרבות בעניין ההגנה מפני הסעד שבסופו של דבר ניתן בפסק הדין אותו היא בקשה לבטל. בבקשה מעין זו, אין מקום ולא די בהפניה לטענות שהועלו בהליך של סעד ביניים ומשלא פורטו טענות ההגנה, דין הבקשה להידחות ולו רק מטעם זה.

שלישית, הנתבעת עתרה לסעד חילופי של ביטול ההוצאות שנפסקו כנגדה בהליך העיקרי. נראה, כי הלכה למעשה, זה הסעד האמיתי אותו היא מבקשת להשיג בבקשתה, שהרי צו המניעה נשוא פסק הדין אמור לפוג ביום 20.8.2016, בעוד 12 ימים מהיום. אין, אפוא, שום משמעות נוספת לביטול פסק הדין ומלבד ההוצאות, מדובר בעניין תיאורטי בלבד.

רביעית, באשר לעניין ההוצאות - בניגוד לטענת הנתבעת, שעה שנתבע אינו מגיש כתב הגנה, לא נדרשת עמדתו לעניין מתן פסק דין בהעדר וממילא, לא נדרשת עמדתו בעניין פסיקת הוצאות.

בסיפא להחלטה מיום 17.5.2016 נרשם כי "בנסיבות העניין, נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות". במשך למעלה מחודש ימים היה בידי הנתבעת להגיש כתב תשובה או להודיע על רצונה לקיים דיון בתובענה. בנוסף, היא יכלה להודיע כי היא מסכימה לסעד האופרטיבי שניתן בהחלטה מיום 17.5.2016, כהחלטה שתסיים את ההליך, אולם היא בחרה שלא לנקוט באף אחת מהאפשרויות שעמדו בפניה. הנתבעת גם לא בקשה לערער על ההחלטה מיום 17.5.2016. לפיכך, משלא הגישה כתב תשובה במועד, ניתן כנגדה פסק דין ובית המשפט הפעיל את שיקול דעתו בעניין ההוצאות וחייב אותה בהוצאות, שלכל הדעות הינן הוצאות מתונות (בלשון המעטה), בהתחשב בסעד שבסופו של דבר ניתן. אדגיש, כי הלכה למעשה, התובעים זכו בחלק מהבקשה לסעד זמני וכן, בחלק מהסעדים אותם בקשו בהליך העיקרי ומשלא הוגש כתב הגנה, הם זכאים להוצאות (ולו יחסיות) בגין הליך התובענה אותו נאלצו לפתוח.