ה"פ 7801-03-15 גוטסמן נ' תורג'מן ואח'

משיב 1 הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגדו, בטענה שהוא וגרושתו הציגו מצג כוזב בפני המבקש שעל בסיסו ניתן תוקף של פסק די לפשרה שהושגה ביניהם בביהמ"ש המחוזי מרכז בערעור שהוגש על פסק הדין של ביהמ"ש השלום בנתניה.

טוען משיב 1 שלבימ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה ולתובענה לא צורפו כל הצדדים הנדרשים, שהם חברת שיכון ופיתוח וחברת סלומון לבניה ופיתוח לישראל, שהיו צד להליך המקורי.

לטענת משיב 1, המבקש צירף לתביעה מסמכים המצביעים על כך שהוא ידע, טרם שנחתם הסכם הפשרה, מהם הסכומים המצויים בידי הנאמן (נספח ו' לכתב התביעה). משכך לא יכולה הייתה להיות כל הטעיה.

לטענת הסמכות העניינית טוען משיב 1 שהסמכות העניינית לבטל הסכם פשרה נתונה לביהמ"ש שאישר את הפשרה ונתן לו תוקף של פס"ד. מה עוד שמדובר בתביעה שיש לברר את העובדות הנטענות ויש להגישה בסדר דין רגיל.

המבקש בתגובתו טוען, שהבקשה לביטול פסק הדין הינה בגין פגם הקשור להסכם עצמו, אותה יש להגיש לביהמ"ש המוסמך. לטענתו, כאשר ערכאת הערעור נתנה את פסה"ד שאישר את ההסכם, הסמכות הייחודית הינה לערכאה הראשונה שנתנה את פסה"ד נשוא הערעור.

בת.א. 34620-03-10 וינברג נ לשכת ההוצל"פ נקבע:

1. שאלה מקדמית הדורשת הכרעה היא איזו ערכאה מתאימה לבירורה של התביעה. לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להתייחס לשאלה זו ולאחר שעיינתי בטיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה וכי יש לסלקה על הסף.

2. הלכה ידועה היא כי פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג בתוכו מאפיינים של הסכם ושל פסק-דין. כאשר צד להסכם פשרה מבקש לבטל פסק דין בשל פגם נטען בהליך השיפוטי, כגון שההסכם הושג בשל לחץ שהפעיל בית המשפט על אחד מבעלי הדין, הדרך הדיונית לתקיפת פסק הדין היא על-ידי הגשת ערעור לערכאה גבוהה יותר. כאשר צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), עליו להגיש תביעה עצמאית ונפרדת, שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם, בפני "בית המשפט המוסמך", ועל-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין (ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 1.5.05)). ככלל, "בית המשפט המוסמך" הוא בית המשפט אשר נתן את פסק הדין בהסכמה. החריג שנקבע בפסיקה לכלל זה הוא, כי אם בית המשפט שנתן את פסק הדין המוסכם הוא בג"ץ או בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים, תוגש התובענה לביטול פסק הדין לערכאה הדיונית המתאימה (ראו: ע"א 9344/04 אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 10.9.06); להלן – עניין אנגל). הטעם לכך נעוץ בצורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים בחוזה ולקבוע ממצאים עובדתיים. במצב כזה, כך נקבע, אין מדובר בחוסר סמכות של ערכאת הערעור, אלא בשיקול דעת שיופעל בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובהתאם להיקף המחלוקת העובדתית הדורשת בירור.