ה"פ 7396-09-15 ברכה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

בפניי תובענה לסעד הצהרתי, שבה מתבקש בית המשפט להצהיר כי קופות הגמל והפיצויים נשוא התובענה, העומדות לזכותו של המבקש אצל משיבה מס' 13 (להלן: המשיבה"), אינם ניתנים לעיקול בהליכי הוצל"פ המתנהלים נגד המבקש על ידי משיבים מס' 1-12.

בשלב זה הוגשה תגובה על ידי המשיבה, שממנה עולה שתובענה זו זהה לתובענה שהגיש המבקש לפני כשלוש שנים בת"א 3532-12-12, ונמחקה על ידי בית המשפט שסבר שהסמכות היא של ראש ההוצל"פ.

אציין כי המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 14.4.13, שבה נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"...לטעמי מדובר בבקשה לביטול עיקול במסווה של תביעה הצהרתית.

בניגוד למבקש, אני סבורה כי יו"ר ההוצל"פ שנתן החלטה על עיקול מוסמך לדון בבקשה לביטול עיקול, וגם אם עסקינן בסמכות מקבילה להוצל"פ ולבית המשפט, הרי שהלכה היא כי ברגיל, יש להעדיף את הדיון בהליך עם הסעדים הקונקרטיים על פני הליך לסעד הצהרתי כללי. דרך המלך היא אפוא, לטעמי, בהוצל"פ בהליך בו הוטל העיקול".

חרף דברים מפורשים אלה, שב המבקש והגיש תובענה זהה לבית המשפט.

בהחלטתי מיום 28.12.15 קבעתי כי לכאורה יש מקום לדון בעניין במסגרת הליכי ההוצל"פ, ולכן מן הדין להורות על מחיקת התביעה, ואפשרתי למבקש להגיש טיעון בעניין.

המבקש הגיש טיעון כתוב. לטענתו ראש ההוצל"פ אינו מוסמך לדון בעניין זה, שכן הוא "אינו רשאי לדון ולהכריע בשאלות מהותיות החותכות זכויות מהותיות של צד במשפט". זאת ועוד: מבחינה פרקטית, הואיל והמשיבים לא הגישו תגובה, הוא זכאי לקבל נגדם פסק דין כבר עתה. עוד טוען המבקש כי הפנייתו להוצל"פ תחייבו להתדיין בשאלה בעשרה תיקי הוצל"פ.

מן הדין לדחות את עמדת המבקש.