ה"פ 64207-01-17 צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ נ' רשות המיסים - פקיד שומה חולון

לפני המרצת פתיחה, במסגרתה עותרת המבקשת לסעד הצהרתי, לפיו על רשות המיסים להחיל עליה הסדר גבייה, שהוחל על נישומים אחרים. האם עומדת לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בה, או שמא יש למחוק אותה על הסף? זו השאלה המקדמית העומדת לליבון ולדיון.

רקע

1. המבקשת היא חברה המעסיקה עובדים זרים בענף הבנייה. בין המבקשת לבין רשות המיסים (להלן גם: המשיבה) התעוררה מחלוקת בעניין חבותה בהיטל בגין העסקת עובדים זרים (על-פי פרק י' בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: חוק ההיטל)). המבקשת, כמו מעסיקים נוספים בענפי החקלאות והבניה, טענה כי אינה חייבת בתשלום היטל על העסקת עובדים, אזרחי מדינות זרות, השוהים בישראל מעל לשנה וחצי, שכן אלה נחשבים ל"תושבי ישראל" לצורך חבות המס. כיוון שהוגשו כמה תובענות בנושא זה הן אוחדו תחת ע"מ 37101-10-11 רצון עמוס ואח' נ' פקיד שומה נתניה ואח', בבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט סטולר)(להלן: עניין רצון). בית המשפט דחה את הערעורים, וקבע כי המערערות שלפניו חבות בתשלום ההיטל. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7553/14).

בעוד הערעור תלוי ועומד המשיכה רשות המיסים להוציא שומות בעניין זה לעוסקים בחקלאות ובבנייה, וגובשה הסכמה בין המשיבה לבין נישומים אלה, ובהם המבקשת, כי פסק דינו של בית המשפט העליון יחול גם עליהם. לכן, התייתר, מבחינתם, הצורך למצות הליכים משפטיים בעניין.

והנה, ביום 6.7.15 אמר בית המשפט העליון את דברו, דחה את הערעור, והותיר את החיוב בהיטל על כנו. או אז המשיבה שלחה למבקשת "דרישה והודעה לתשלום על חוב נכויים על פי פקודת המסים (גביה) ופקודת מס הכנסה", ודרישה זו נתקבלה אצלה בחודש אוגוסט 2015. המשיבה הבהיר הבהר היטב כי אם המבקשת לא תשלם את החוב יינקטו נגדה הליכי גבייה, ובהם עיקולים ושאר אמצעים. המבקשת שילמה את מלוא חוב הקרן בתוספת 100% מחיובי הריבית והקנסות וזאת בפריסה ל-24 תשלומים.

2. סוגיית ההיטל נגעה לא רק במבקשת אלא גם בחברות נוספות והקולות הגיעו לנשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין, שהחליט לעשות מעשה, ופנה (ביום 20.8.15) במכתב אל מנהל רשות המיסים (נספח ה' להמרצת הפתיחה). עו"ד לין עמד על כך ש"ממשלת ישראל החליטה מטעמי מדיניות להטיל היטל על העסקת עובדים זרים, החל משנת 2003, במספר תחומים חיוניים מאד למשק כגון חקלאות ובנייה." עוד ציין שנוכח פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין רצון:

חזרה רשות המיסים בדרישה ממעסיקים בענפים אלו לשלם את החוב המגיע בצירוף הפרשי הצמדה וקנסות. אדגיש, כי אי תשלום ההיטלים בתקופה הרלוונטית אינו פרי של אי ציות לחוקי המדינה. הוא מבוסס על חוות דעת המצ"ב, אשר על פיה עוכבו התשלומים עד להכרעה משפטית סופית.

אבקש, כי תפעיל את שיקול דעתך לשם קביעת הסדרי תשלום מקלים וכן ביטול הקנסות והפרשי ההצמדה...שכן, מדובר במכה קשה נוספת לעוסקים בענפים אלו [ההדגשה במקור].

ביום 19.10.15 השיב לפנייה מר זאב פורת, סמנכ"ל בכיר לאכיפת הגבייה ברשות המיסים (נספח ו' להמרצת הפתיחה). בתשובתו ציין, שהנישומים היו צריכים להיערך לשלם את תשלומי המיסים שבמחלוקת, אך יחד עם זאת:

אני ער למצוקת החקלאים ולפיכך, אני מחליט שבנסיבות העניין כל נישום שיסדיר חובו עד תום שנת 2015, החוב יעמוד על מלוא הקרן + 50% ריבית והצמדה (ויתור על מלוא הקנס + 50% ריבית והצמדה). סכום זה יכול וייפרס עד ל-36 תשלומים אשר יישאו ריבית והצמדה מעותדים.

3. נוכח התפתחות זו פנתה המבקשת למשיבה (ביום 14.12.15) וביקשה אותה לבטל את פריסת התשלומים שנעשתה בעניינה, ולחשב מחדש את חובה תוך יישום ההסדר האמור לעיל. ביום 30.12.15 התקבלה תשובת רכזת חוליית ניכויים בפ"ש חולון ולפיה "ההקלה שניתנה על ידי מר זאב פורת, סמנכ"ל בכיר לאכיפת הגביה, מתייחסת לנישומים המעסיקים עובדים זרים בתחום החקלאות בלבד...לפיכך, הסדר התשלומים של [המבקשת] בעינו עומד ואינני יכולה להיענות לבקשתך."

המבקשת לא אמרה נואש, ופנתה (ביום 14.1.16) למר פורת (נספח ט' להמרצת הפתיחה). היא ציינה שנכון הוא שבמכתבו התייחס לחקלאים, ואלה אכן היוו את רוב רובה של הקבוצה הרלוונטית של הנישומים, אך בקבוצה זו היו גם תאגידים המורשים להעסיק עובדים זרים בענף הבניה. לשיטת המבקשת לא היה מקום להבחין בינה לבין החקלאים; כולם יחדיו הרכיבו את הקבוצה, שנמנעה מלנקוט בהליכים נוכח ההמתנה לתוצאות ההתדיינות בבית המשפט העליון בעניין רצון. אלה ואלה מאוגדים באיגוד לשכות המסחר, שפנייתו היא שהובילה להסדר. על רקע זה היא עתרה להחלת ההסדר גם עליה. הוסיפה המבקשת וציינה כי "להחלה אין השפעה רוחבית בשל כך שכאמור אין מעסיקי כח אדם נוספים בענף הבנייה בקבוצה".

תשובה לפנייה לא התקבלה, ועל רקע זה החליטה המבקשת לנקוט בהליך משפטי.

המרצת הפתיחה ובקשת המשיבה לסילוק על הסף

4. המבקשת בחרה להגיש המרצת הפתיחה, ובה היא טוענת כי המשיבה פעלה באופן מפלה ושרירותי שעה שסירבה להחיל עליה את ההסדר עם המעסיקים במגזר החקלאי. לכן, יש להחיל את אותו ההסדר גם עליה. היא מצביעה על כך שבעניין רצון נדון עניינה של קבוצת נישומים, שהם מעסיקים בענפי החקלאות והבניה. בפנייתו של עו"ד לין מטעם איגוד לשכות המסחר, הוא התייחס במאוחד ובאופן זהה למעסיקים בשני הענפים. חוות הדעת המשפטית שהזכיר במכתבו, הייתה רלוונטית לכלל חברי הקבוצה. במכתב התשובה של מר פורת, מטעם רשות המיסים, הוא התייחס אמנם לקשיים הניצבים בפני העוסקים בענף החקלאות, אך עדיין ברור כי ההסדר אליו הפנה אמור היה לחול על כלל חברי הקבוצה. כך, כאשר התייחס במכתבו לנישומים שיסדירו את חובם, כוונתו הייתה לנישומים מושא עניין רצון, ואין למצוא אצלו התייחסות פרטנית ושונה, המבחינה בין מעסיקים במגזר החקלאי מזה לבין המעסיקים בשוק הבנייה מזה.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי אפילו אם יפורש מכתבו של מר פורת ככזה שחל על ענף החקלאות בלבד, הרי שהחרגת המבקשת מההסדר מהווה פעולה המפלה שלא כדין בינה לבין שאר חברי הקבוצה, שעניין רצון חל עליה. על רקע זה לשיטתה יש להפעיל הסמכות להקטין או לבטל ריביות (לרבות הפרשי הצמדה) וקנסות, המצויה בסעיף 192 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), שזו לשונו:

192 סמכות למנהל להקטין ריבית או קנס