ה"פ 62518-12-13 שלם ואח' נ' רבינא ריהוט וציוד משרדי בע"מ

לפניי תובענה לסעד הצהרתי, שלפיו המבקש 1 הוא הבעלים של רכב מסוג מיצובישי, הנושא את מספר הרישוי 75-307-60 (להלן: "הרכב")

לטענת המבקשים, הסכם המכר נחתם בין המבקש 1 למבקשים 2 ו-3 ביום 15.3.2009, והם אף צירפו העתק של החוזה לתובענה (נספח ב'). עם זאת, מסיבות שלא הובהרו, לא בוצעה העברות בעלות ברכב, ובשנת 2012 הוטל עיקול על הרכב, לטובת המשיבה.

המבקשים טוענים, כי הרכב נרכש בתנאי "תקנת השוק", וכי התמורה שולמה במלואה, ועל כן – גוברת זכותו של הרוכש, הוא המבקש 1, על זכותה של המשיבה, לזכותה נרשם העיקול.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים (שהיו דומים אלה לאלה עד כדי זהות כמעט מוחלטת), נחה דעתי כי דין התובענה להידחות, וכי אין בידי להיעתר לבקשה לסעד הצהרתי.

המבקש סעד הצהרתי, נדרש להוכיח את טענתו בראיות טובות. כך, בענייננו, טוענים המבקשים, כי המבקש 1 רכש את הרכב "בתקנת השוק". תנאי תקנת השוק מוגדרים בסעיף 12 לחוק המיטלטלין, תשל"א – 1971 (להלן: "חוק המיטלטלין"), הקובע כי:

"התחייב אדם להקנות לחברו בעלות או זכות אחרת במיטלטלין, ולפני שמסר לו את המיטלטלין או הקנה לו את הזכות חזר והתחייב עם אדם אחר בהקניה נוגדת, זכותו של הראשון עדיפה, אך אם השני התקשר בעסקה וקיבל את המיטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה – זכותו עדיפה."

נניח לרגע ל"מירוץ ההתקשרויות", שכן המבקשים טוענים כי המבקש 1 הוא גם הרוכש הראשון בזמן, אולם על מנת לעמוד בתנאי תקנת השוק, על המבקשים לעמוד בשני תנאים מצטברים: תום לב ותמורה.

לעניין זה, מקובלת עליי עמדתה של המשיבה, כי לא הובא ולו בדל של ראיה שיאפשר לקבוע כי, אכן, נרכש הרכב בתנאי תקנת השוק, ואבאר.

אשר לסוגיית התמורה, הראיה היחידה לתשלום התמורה מצויה בתצהירו של המבקש 1, המצהיר כדלקמן:

"מבחינתי שולמה על ידי מלוא התמורה, נמסרה לי החזקה ברכב, רכשתי ביטוח עבור הרכב, משלם דלק באופן יומיומי." (סעיף 11 לתצהיר התומך בתובענה)