ה"פ 58685-01-15 כהן נ' זרועה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ - פסקדין

בפני בקשה לסעד זמני להורות לנתבעת, המשיבה, להקפיא את כל כספי הרווחים אשר התקבלו בשנת 2014 ואשר יתקבלו בשנת 2015, עד למועד ההכרעה בתביעה ולחילופין להורות לנתבעת, לחלק באופן שווה את כספי הרווחים, בין כלל חברי האגודה וזאת עד להכרעה בתביעה.

כן התבקשתי להורות לנתבעת לעדכן את מספר מכסות המים של התובע לשנת 2015, על פי אותן המכסות אשר עודכנו בשנת 2014.

הכרעה בטענות מקדמיות של הנתבעת: 

1. הטענה בדבר העדר סמכות עניינית - לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת לפיה בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה ולפיכך אינו מוסמך לדון גם בבקשה לסעד הזמני. המדובר בתביעה לפרשנות פסק בורר לשם אכיפתו. (ראה סעיף 34 להמרצת הפתיחה וכן סעיפים 4 – 6 בתשובת המבקש לתגובת המשיבה לבקשה לסעד זמני). מאחר ופסק הבורר אושר על ידי בית משפט השלום (כבוד השופט גד גדעון בתוארו דאז), הרי שבית זה מוסמך לדון בתובענה. בעניין זה אוסיף כי הליכי הביזיון שננקטו על ידי התובע בתיק 10634-11-12 (התיק נשוא פסק הבורר), נמחקו, שכן התברר כי הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של הפסק. בעניין זה ראה סעיפים 23 ו- 24 לבקשה לסילוק בקשת הביזיון על הסף שהגישה, המשיבה בתיק 10634-11-12 ביום 29.10.14 וראו גם פרוטוקול הדיון באותו תיק מיום 5.1.15 שורות 9 – 10. כן ראו רע"א 5112/07 אלברט סיבוני נ' דידי יזרעאלי (פורסם במאגרים משפטיים).

2. הטענה להעדר זכותו של התובע לתבוע בשמם של חברים אחרים – בפסק הבורר נקבע בין היתר כי לנתבעת אין התנגדות כי התובע יגיע להסכמה עם חברים באגודה, בדבר קבלת זכות השימוש בחלקות הקרקע שלהם ומכסת המים שלהם. כן נקבע שלא יהיה בכך כדי לאפשר לנתבעת לגרוע מחלקם היחסי בהכנסות האגודה נשוא ההסכם עם "גידולי אגו בע"מ" (להלן: "אג"ו") ו/או כל גורם אחר, או לפגוע בהם בכל דרך אחרת.

   התובע טוען כי הנתבעת פועלת בניגוד למוסכם.

   לפיכך לתובע בהחלט קיים אינטרס וקיימת עילת תביעה נגד הנתבעת באשר לאופן חלוקת/העדר חלוקת הכנסות האגודה, לאותם חברים שהסכימו להעביר אליו, את זכות השימוש במכסת המים שלהם.

   ברור כי האופן בו נוהגת הנתבעת בעניין הרווחים/הכנסות האגודה, כלפי אותם חברים משפיע/משליך ישירות על הסכמתם/העדר הסכמתם, להעביר את מכסת המים שלהם לתובע. בנסיבות אלו טענה זו של הנתבעת נדחית גם כן.

3. הטענה להעדר ניקיון כפיים בשל אי אזכור ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, (בפני כבוד השופטת ליפשיץ), בבקשה למתן סעד ביניים – הבקשה למתן סעד ביניים הוגשה יום אחרי הגשת כתב התביעה. בכתב התביעה הוזכר במפורש ההליך הקודם שנוהל בין הצדדים והוכרע בפסק דינה של כבוד השופטת ליפשיץ (פסק דינה של כבוד השופטת ליפשיץ אף צורף כנספח לתביעה). בנסיבות אלו אין מקום לקבוע, כטענת הנתבעת, כי העובדה שפסק דינה של כבוד השופטת ליפשיץ לא הוזכר גם בבקשה למתן סעד זמני, מהווה חוסר ניקיון כפיים.

4. הטענה בעניין קיומו של מעשה בית דין בשל פסק דינה של כבוד השופטת ליפשיץ - כבוד השופטת ליפשיץ הכריעה אכן במחלוקת פרשנית שהתגלעה בין הצדדים באשר לפסק הבורר והחלטתה מהווה מעשה בית דין באותה מחלוקת שהתגלעה שם.

   וראו המחלוקת כפי שהוגדרה בפסק הדין: "...מהי מכסת המים שמחויבת האגודה להעביר לנתבע מכוח פסק הבורר, לשנת 2014 ואילך...טוענת האגודה ...התובע מחוייב להעביר לאגודה אישור מטעם חברי האגודה שהעבירו אליו את מכסת המים והקרקע שלהם כתנאי להקצאת מכסה מעבר למכסתו, וזאת הן עבור 8 המכסות הראשונות והן עבור המכסות הנוספות, ולא יותר מ- 15 מכסות של חברי האגודה... הנתבע, מצדו, טוען... שאת 15 המכסות של מי שפד"ן זכאי הנתבע לקבל ללא תנאי וסייג גם משנת 2014 ואילך... לחילופין, טען הוא, שהינו זכאי לקבל 8 מכסות של מי שפד"ן גם בשנת 2014 ואילו את 7 המכסות הנותרות, עם הצגת אישורים של חברי האגודה המסכימים למסור לו את מכסתם..". המחלוקת בתביעה שבפני היא מחלוקת אחרת וראה פירוט המחלוקת בסעיף 1 לעיל וגם להלן.

   לצערי וראה גם דברי כבוד השופטת ליפשיץ בפסק דינה בעניין זה (פיסקה 56) - פסק הבורר לא היווה סוף פסוק מבחינת הצדדים. לגבי אותו סעד של עדכון מכסת מים בודדת ל – 11,103 קוב שפדן (שאינו מבוקש במסגרת הבקשה לסעד זמני אלא רק בתביעה עצמה), אציין כי סעד זה של עדכון המכסה הבודדת התבקש אכן גם בהליך בפני כבוד השופטת ליפשיץ, אולם בפסק דינה של כבוד השופטת ליפשיץ לא הוכרע סעד זה.

   כבוד השופטת ליפשיץ קבעה כי: "..אני קובעת, כי לשון פסק הבורר הינה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים, וכי משנת 2014, תנאי להקצאת מי שפד"ן לתובע, מעבר למכסתו הבודדת, היא הצגת אישור מטעם חברי האגודה על הסכמתם להעביר לו את מכסת המים והקרקע שלהם..". ובהמשך: "לפיכך ובהתאם לזאת, הנני פוסקת כי על הנתבע להציג לאגודה משנת 2014 ואילך, באופן פיסי, אישורים של חברי אגודה המסכימים למסירת מכסת "המים והקרקע שלהם" לרשותו, וזאת כתנאי, לקבלת כל מכסה נוספת של מי שפד"ן, שמעבר למכסתו הבודדת ועד ל – 15 מכסות" ובהמשך : "למותר לציין, כי מעת שקבעתי כי פרשנותה של התובעת לפסק דינו של הבורר בכל הנוגע להקצאת מי שפד"ן לשנת 2014 ואילך היא הפרשנות הנכונה והראויה של פסק הבורר, הרי שאני דוחה את בקשת הנתבע, למתן צו עשה לתובעת לעדכן את מכסת המים של הנתבע אצל מימי הנגב. התובעת תהיה מחוייבת לעדכן את מכסת המים של הנתבע אצל מימי הנגב, רק באם יעמוד הנתבע בתנאי שנקבע בפסק הבורר לגבי הקצאת מי השפד"ן לשנת 2014 ואילך והוא המצאת אישור של חברי האגודה" (הדגשה שלי – הח"מ). כלומר, כבוד השופטת ליפשיץ דחתה את ההכרעה באותו סעד לאותה עת וקבעה כי התובעת תהיה מחוייבת לעדכן את מכסת המים של הנתבע, אם ימציא הנתבע אישורים של חברי האגודה. אישורים אילו הומצאו זה מכבר ולפיכך הגיע העת להכריע גם בסעד זה. במאמר מוסגר יאמר כבר כעת, על אף שכאמור לעיל, בעניין עדכון המכסה הבודדת לא התבקש על ידי התובע סעד זמני - כי הצדדים חלוקים גם בנושא זה באשר לפרשנות פסק הבורר. כאשר הנתבעת טוענת כי המילים "כלל מכסת המים שתוקצה לאגודה". הרשומות בפסק הבורר, מתייחסות למי שפד"ן בלבד ואילו התובע טוען כי מילים אלו מתייחסות למכסת מי שפד"ן + מים שפירים.