ה"פ 56944-10-15 מדילבס מילניום בע"מ נ' ג'י.איי שירותים רפואיים בע"מ

בקשה לסעד זמני, שיאסור על פירוקם ונטילתו של ציוד ממרפאה ששכרה המשיבה מידי המבקשת.

1.רקע הדברים, בתמצית: חברת מגדלי עסקים (אחזקות) בע"מ (להלן: מגדלי עסקים) הייתה בעלת נכסים במבנה משרדים המוכר כאחד מצמד "בנייני התאומים" ברח' ז'בוטינסקי 33 ברמת גן, לרבות המשרד המסוים מושא ההליך כאן. היא השכירה את הנכס בעבר לד"ר יעקב יעקובי, שהשתמש בו כמרפאה, והציב בה ציוד רב. ניתן להבין כי בשנת 2010 חתמה מגדלי עסקים על הסכם להשכרת הנכס למשיבה, שישמשה כמרפאה. הציוד נותר כנראה בנכס. ההסכם הסתיים לפני זמן קצר, ביום 1.11.15, שאז עזבה המשיבה את הנכס. ביני לביני, המבקשת נכנסה בנעליה של מגדלי עסקים, והיא בבחינת המשכירה עתה. גורלם של הנכסים שהיו של ד"ר יעקובי הוא שבמחלוקת, ובעניינם פנתה המבקשת בבקשה בהולה לצו שיותירם בידה, ימים אחדים לפני הפינוי.

2.טוענת המבקשת: הציוד, חלקו מטלטלין וחלקו מחוברים של קבע, הכל כמפורט בנספח א' לבקשתה, היה של ד"ר יעקובי. הציוד נותר בנכס גם לאחר שהמשיבה קיבלה את הנכס לחזקתה, ברם בלא שהבעלות בציוד תועבר לה. ד"ר יעקובי אף ניסה למכור למשיבה את הציוד, אך מאמציו לא קרמו עור וגידים. סופם של דברים שבסמוך לפני סיום תקופת השכירות, על רקע שניתן להבינו כרצונה של המבקשת להסדיר את הזכויות בציוד, התקשרו המבקשת וד"ר יעקובי בהסכם מיום 27.9.15 לרכישת כל הציוד, תמורת 120 אלף ₪ בתוספת מע"מ (נספח ה' לבקשה). לאחר מכן נפנתה לשלוח למשיבה מכתב פורמלי בדבר ההסדרים לקראת פינוי הנכס ביום 1.11.15, לרבות לעניין הותרת הציוד (נספח ו' לבקשה). מכתב זה הוביל לתגובה על-פה, כך נטען, של מנכ"ל המשיבה שלפיה "אם חשבתי להשאיר משהו אני לוקח עכשיו. אני בגלל המכתב הזה ... גם אם מובילים אמרו שחלק מהדברים אי אפשר, אני פשוט שובר אותם וזורק אותם" (סעיף 31 לבקשה). את גישתה שלפיה אין בדעתה להותיר את הציוד בנכס גיבתה המשיבה במכתב מיום 16.10.15 (נספח ז' לבקשה) שלפיו כיוון שהסכם השכירות מורה לה להחזיר את הנכס "פנוי מכל אדם וחפץ", ובהיעדר התייחסות בהסכם לאותם חפצים, כך תנהג המשיבה: תשיב את המושכר "פנוי מכל אדם וחפץ". על הרקע האמור הגישה המבקשת ערב הפינוי תובענה לסעד הצהרתי שלפיה הציוד שלה הוא, ובגדרו עתה לסעד ארעי (שניתן לה) וזמני שיאסור על פירוקם ונטילתם של אותם מטלטלין ומחוברים. בקשתה נתמכה בתצהיר מנהלה וזה של ד"ר יעקובי.

משניתן הסעד הארעי והפינוי בוצע תוך שהציוד נותר בנכס, נותרים אנו עם הבקשה לסעד זמני.

3.השיבה המשיבה (שעזבה בינתיים את הנכס, ללא הציוד, כך ניתן להבין): אכן קיים היה ציוד במושכר בעת ששכרה את הנכס. מנהלה של המשכירה הקודמת אמר למנהל המשיבה, כאשר נשאל מה לעשות בציוד, שלדידו הוא יכול "לשרוף אותו". המשיבה מאשרת גם כי עמדה בקשר עם ד"ר יעקובי בקשר עם רכישת הציוד, אף שלא בהיקף שצוין בבקשה אלא בהתאם לרשימה שצורפה כנספח א' לתגובה, ומאשרת גם כי המגעים לא הסתיימו בהסכם, באופן שחייב אותה לרכוש ציוד חדש מכספה. ברם לשיטת המשיבה, אם ד"ר יעקובי לא הביע עניין בציוד, משמעות הדבר שהוא והמבקשת כמותו מושתקים מלטעון לזכויות בציוד. לחלופין, אם המבקשת מעוניינת בציוד, עליה לשלם למשיבה דמי שכירות בגין העובדה שהוא תפס "מחצית מהקליניקה" משך ארבע שנים. עוד גורסת המשיבה כי אין מקום למתן סעד זמני בגדרי תובענה לסעד הצהרתי, שכן היה על המבקשת לעתור לסעד אופרטיבי.

4.המבקשת השיבה, וחזרה בתמצית על עמדתה.

5.נוכח היקף המחלוקת הצר, ביקשתי להכווין את הצדדים למתווה לפתרון המחלוקת שביניהם בלא צורך בהתדיינות רחבת היקף, ברם הצדדים כפי זכותם לא הגיעו לכלל הסכמה עד הנה. אשר לבקשה לסעד זמני, הסכימו הצדדים – בדין בנסיבות המקרה כאן – כי ניתן להכריע על יסוד הכתובים, וכך ייעשה.

6.דין הבקשה להתקבל.

7.נעיר כהערה מקדמית שלא מצאתי בשלב זה כל עיגון לטענה, שהמשיבה הרחיבה בה, בדבר הקושי בהגשת תובענה לסעד הצהרתי ובקשה לסעד זמני בגדרה. אין כל סעד אופרטיבי. המבקשת אינה חפצה בכסף, אף לא בהעברת הציוד ממקום למקום. היא מבקשת שאותו ציוד המצוי בנכס בבעלותה, ייוותר בו. סעד הצהרתי שלפיו הציוד שלה – יסכון. בקשה לסעד זמני שתותיר את הציוד בנכס עד הכרעה – תסכון.

8.לגוף הבקשה: מאזן הנוחות מכריע. בלא צו, הציוד, סביר, ייעלם ויתכלה (ודאי אם נשפוט נוכח דרך התבטאותו של מנכ"ל המשיבה, שממנה עולה כי נטילת הציוד שתכנן היא תולדה של זעפו על דרך הפנייה אליו במכתב, לא של כוונה לעשות שימוש בציוד, שמבחינתו הוא ישבור ויזרוק אותו ובלבד שלא ייוותר למבקשת). יתרה מכך, ביחס לחלקו טוענת המבקשת כי הוא בגדר מחוברים, חלקם (כך לפי ניסוחה, לא לפי טענתה הסדורה) – יש לראותו בגדר מקרקעין, בהיותו מחוברים של קבע (ולא ניכנס כאן להבחנות הפסיקתיות בעניין זה – ראו: ע"א 2587/12 מלונות צרפת ירושלים בע"מ נ' מנהל מס שבח ירושלים (8.7.2013)); פירוקם כרוך כמובן בנזק לנכס. המשיבה, מן העבר האחר, אינה טוענת לחיוניות של הציוד לעסקיה העתידיים, ודומה שהשלימה את מעברה למשכנה החדש בלא שהציוד – שגילו חמש שנים לפחות – יחסר לה. בכל מקרה, מובן שבידי המשיבה לטעון לזכויותיה בציוד, וככל שתתקבל עמדתה, ודאי שתוכל לעתור לחיוב המבקשת בפיצוייה הכספי בגין נטילת הציוד. נזקה של המבקשת אם לא יינתן הצו עולה משמעותית על זה של המשיבה, אם יינטל.