ה"פ 55707-10-15 לוי ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ

מונחת לפניי תובענה לסעד הצהרתי לפיו ייקבע כי הסכם בין בעלי הדין שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת הליך אחר מבוטל, מאחר ופסק הדין הותנה באישורו של המשיב להסכם שעה שהלה הודיע על אישורו, בכפוף לשינוי בתנאי ההסכם. בנוסף התבקש שייקבע כי הפסיקתא שניתנה בהליך האחר מבוטלת וכפועל יוצא, יופסקו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל למימוש פסק הדין.

רקע והליכים קודמים:

בין המבקשים למשיב (להלן- "הבנק"), מתנהל סכסוך משפטי ארוך, במשך כחמש שנים, בגין יתרת חובה בסך של 7,800 ש"ח (להלן-"החוב המקורי") בחשבון הבנק של המבקשת 1 (להלן-"המבקשת") אצל המשיב אשר המבקש 2 (להלן-"המבקש") ערב לו.

תחילתם של ההליכים בתיק הוצאה לפועל שפתח המשיב לגביית החוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (להלן-"תיק ההוצל"פ הראשון"). המבקשים הגישו התנגדות וניתנה להם רשות להגן בתיק תא"מ (י-ם) 33730-08-11 (להלן- "ההליך הקודם"). בישיבת ההוכחות מיום 2.9.14 ובהמלצת כב' הרשם הבכיר נ' נחשון במסגרת ההליך הקודם, הגיעו הצדדים להסכמות לסיום הסכסוך וביקשו שיינתן להן תוקף של פסק דין (עמ' 10 שורות 17-26 לפרוטוקול , נספח 3 לכתב התשובה. ייקרא להלן-"ההסכם"). בסיפא של ההסכם נקבע כי "ההסדר הנ"ל מותנה באישור הבנק בתוך 3 ימים מהיום". באותה ישיבה ניתן להסכם תוקף של פסק דין ונקבע כי "פסק הדין מותנה בכך שהבנק יאשר את ההסדר הנ"ל וככל שלא תינתן הודעה אחרת תוך 3 ימים פסק הדין ייכנס לתוקפו" (כמובא בעמ' 10-11 לפרוטוקול, נספח 3 לכתב התשובה).

ביום 3.9.14 הודיע הבנק כי הוא מאשר את ההסכם בכפוף לשינוי לפיו ככל שהמבקשים לא יעמדו בתנאי ההסכם, יימשכו הליכי ההוצאה לפועל הראשון ולא יהא על הבנק , כפי שנקבע בהסכם, להגיש פסיקתא (ייקרא להלן-"שינוי ההסכם"). הבנק הודיע כי מדובר בתיקון טכני בלבד אשר "אינו בא לשנות ממהות הסכות (צ"ל- "הסכמות" מ.ל) הצדדים".

כב' הרשם קבע בהחלטתו מיום 4.9.14 כי עסקינן בשינוי טכני ולא מהותי ובהחלטתו מיום 28.12.14 קבע כי אם לא יעמדו המבקשים בהסכם, יגיש הבנק פסיקתא. ביום 16.02.15 הגיש הבנק פסיקתא לחתימה משלא מילאו המבקשים אחר ההסכם. הפסיקתא, נחתמה ביום 22.02.15 ולאחריה פתח הבנק בהליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בתיק חדש שמספרו 526310-03-15 (להלן- "תיק הוצאה לפועל השני").

ביני לביני, לאחר שניתן להסכם תוקף של פסק דין בישיבה מיום 2.9.14 הגישו המבקשים בקשה לתיקון הפרוטוקול בהליך הקודם וטענו כי לא נירשם בו כי הסכום בסך של 16,300 ₪ עליו הוסכם, הוא סכום סופי וללא תוספת ריבית. כב' הרשם דחה את הבקשה והמבקשים, מיהרו להגיש ערעור על ההחלטה בע"א (י-ם)937486-10-14 (להלן-"הערעור"). בערעור טענו כי היו אנוסים להגיע להסכם בשל הערותיו של כב' הרשם בדיון על סיכוייהם בהליך. בנוסף טענו כי ההסכם לא היה על דעתם הואיל ולא הסכימו לתוספת ריבית כאמור. הערעור נידחה בפסק דין מפי כב' השופט כ' מוסק (נספח 5 לכתב התשובה) שקבע: "מדובר בניסיון של המערערים לתקוף את ההסכם שהוצג בבית המשפט בטענות שונות שמקומן יכול להיות אך ורק בתביעה נפרדת לביטול הפסק".