ה"פ 53812-06-16 אברהם נ' מדינת ישראל

 1. על הבקשה

עניינה של החלטה זו הוא עתירת המבקשת לסילוק התובענה על הסף בשל סדרת טענות שעיקרן היעדר סמכות עניינית, היעדר סמכות מקומית, התיישנות העילה, שילוב סעד כספי במסגרת המרצת פתיחה, היעדר יריבות וכן טענה למעשה בית דין.

2. על התובענה

2.1התובענה מוגדרת בכותרתה כ"תביעה לאישור דונם לתובע בהתאם להחלטה 959 וחיוב הנתבעת בהוצאות". במסגרת התובענה עצמה מבהיר התובע כי לבנו "זכאות לדונם". התובענה מתייחסת לזכות נטענת משנות ה – 80' של המאה הקודמת והתובע טוען כי הוא "ניהל במשך 10 שנים את ההליך".

2.2 התובענה מתייחסת לנכס מקרקעין במושב ירחיב, שאינו בסמכותו המקומית של בית משפט זה והסעד המבוקש הוא "להורות על אישור הדונם" וכן נרשם כי "ככל שבית המשפט יסבור כי אין אפשרות להורות על אישור הדונם, הרי שהתובע זכאי לפיצויים".

כלומר – התובענה אינה בסמכותו המקומית של בית משפט זה, כפי שיובהר לעהלן אף אינה בסמכותו העניינית וכן היא משלבת בתוכה סעד כספי בלתי ידוע, למרות שהוגשה כהמרצת פתיחה.

3. העדר סמכות עניינית

3.1 עניינה של התובענה נתון לבית המשפט המחוזי וזאת כמצוות סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. בהתאם להוראות סעיף זה הרי בענייני מקרקעין נתונה הסמכות העניינית לבית המשפט המחוזי – למעט בענייני תובענות הנוגעות לשימוש, חזקה וחלוקת מקרקעין. לפסיקה בענין זה ר' למשל פסיקת בהמ"ש המחוזי בת"א (ב"ש) 44416-03-11, צפירה נגד מנהל מקרקעי ישראל וכן לפני כן – בש"א (חיפה) 6576/08 שוייצר נגד רפאל.

3.2 התובע הגדיר את תביעתו כ"תביעה לאישור דונם" ובתגובה לבקשה לסילוק על הסף צויין כי "תביעתו של התובע הינה בגין קבלת הדונם להם הוא זכאי ואשר הנתבעת טוענת כי אינו זכאי להם". די בכך כדי לסווג את התובענה ככזו שאינה בסמכות בית משפט זה שכן אין מדובר בהליך שעניינו "חזקה או שימוש במקרקעין".