ה"פ 51269-01-15 ארגון מיזאן לזכויות האדם בע"מ ואח' נ' סטימצקי (2005) בע"מ - פסקדין

1.מבוא

1.1המבקשים, ארגון מיזאן לזכויות אדם בע"מ, עמותת אקראא לקידום חינוך במגזר הערבי ואנשים פרטיים נוספים, הגישו בקשה לצו מניעה על מנת שבית המשפט יאסור על המשיבה למכור ולהפיץ בכל דרך שהיא את המהדורה האחרונה של העיתון הסטירי הצרפתי שארלי הבדו CHARLIE HEBDO אשר בשער הגליון מופיעה קריקטורה של הנביא מוחמד.

1.2הקריקטורה שבשער הגליון מראה את הנביא מוחמד דומע, מחזיק כרזת "אני שרלי" (JE SUIS CHARLIE) תחת הכותרת "הכל נסלח" (TOUT EST PARDONNE´).

1.3הגליון שפורסם הינו מהדורה ראשונה שהוציאה מערכת העיתון לאחר הטבח שבוצע במערכת העיתון על ידי שני מחבלים מוסלמים רעולי פנים במהלכו נרצחו עשרה מעובדיו, שניים נוספים נרצחו ועוד רבים נפצעו. הרצח בוצע על רקע קריקטורות שהתפרסמו מדי פעם בעיתון במהלך פעילותו, שנתפסו כלועגות לנביא מוחמד. הגליון הופץ בצרפת בשלושה מיליון עותקים.

1.4המבקשים הפנו מכתב למשיבה ביום 22.1.15 המבקש ממנה שלא להפיץ את העיתון CHARLIE HEBDO בחנות שם אמורה היתה להתבצע המכירה, שכן הפצת העיתון בארץ יש בה להביא לפגיעה ברגשות הדת של ציבור המוסלמים אזרחי המדינה. המשיבה הסכימה שלא להפיץ את העיתון , למעט באתרה באינטרנט. למרות זאת הוגשה בקשה למתן צו מניעה בסמיכות זמנים למועד הפרסום באינטרנט, ובמגבלות הזמן הקצר שעמד לזכותי –אדון בה בקצרה.

1.5בקשה זו מתמקדת בשאלה האם יש לאסור על המשיבה את הפצת הגליון באתר האינטרנט שלה. עוד אציין כי הבקשה מתייחסת לנושא הקריקטורה המופיעה בשער הגליון, ולה בלבד.

2.טענות הצדדים

2.1המבקשים טוענים כי הפצת העיתון בישראל מהווה עבירה פלילית של פגיעה ברגשי הדת לפי ס' 173 לחוק העונשין תשל"ז 1977, ושל הסתה לגזענות לפי ס' 144 לחוק העונשין, מהווה לשון הרע כלפי כל מוסלמי כהגדרת המושג בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 וכן הפרת חובה חקוקה. נטען כי עוצמת הפגיעה הנגרמת לציבור המוסלמים גוברת על חופש הביטוי ויש בהפצת העיתון חשש לפגיעה בסדר הציבורי ושלום הציבור שכן הדבר מעורר זעם רב בארץ ובעולם.

2.2 המשיבים טוענים כי בבקשה אין הסבר מדוע הקריקטורה תגרום לפגיעה ברגשות הציבור, לאחר שפורסמה ברבים מאתרי האינטרנט המובילים בישראל ומדוע יש בה כדי להצדיק את הגבלת חופש הביטוי. המשיבים טוענים כי אין במכירה משום עבירה כלשהי ואף איננה מהווה הוצאת לשון הרע. כמו כן אין בכך משום הפרת חובה חקוקה. נטען כי אין המשיבה פוגעת בכבוד המבקשים ואין לכן סיבה לפגיעה בסדר הציבורי. עוד נטען כי המשיבה איננה גוף ציבורי וחובות המשפט הציבורי אינן חלות עליה.

3. דיון

3.1הבקשה היא בקשה לסעד זמני. בבחינת הבקשה למתן צו מניעה זמני, נותן בית המשפט משקל לשני טיעונים מרכזיים : סיכויי התביעה העיקרית או הוכחת זכות לכאורה והשני הוא מאזן הנוחות. בין שני אלו קיימת מקבילית כוחות. אם משקלו של שיקול אחד יגבר, יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני. ראו רעא 769/11 דנה אלמוסני נ' גרציאלה כרמון, (4.5.11) -

"בית המשפט בעת בחינתה של בקשה לסעד זמני נזקק בית המשפט היושב בדין ליתן דעתו לשני שיקולים מרכזיים: הראשון, סיכויי התביעה העיקרית – ודי לעניין זה בהנחת תשתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה – והשני, מאזן הנוחות, קרי האם הנזק שיגרם למבקש הסעד הזמני עקב אי מתן הצו עולה על הנזק שיגרם לבעל הדין שכנגד עקב מתן הצו.

בין שני השיקולים הללו מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד, יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני (רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית ([פורסם בנבו], 25.6.2007))."

3.2המסר בקריקטורה

דמות הנביא מוחמד שבקריקטורה מחזיקה שלט מהסוג שהחזיקו ההמונים במחאתם לאחר הטבח, כשהם מצדדים בחופש הביטוי, וכנגד השתקתו של חופש הביטוי באמצעות אלימות רצחנית. מהקריקטורה עולה כי גם הנביא מוחמד מוחה כנגד הרצח, ואף מזיל דמעה. ניתן להבין מהקריקטורה כ הנביא מוחמד איננו תומך ברצח, אלא אף מוקיע אותו, כשהכותרת למעלה היא "הכל נסלח".

אציין כי לאחר הרצח, הביעו מנהיגי דת מוסלמים את סלידתם מהרצח, ובמצעד מחאה בפריז של מנהיגי האומות השתתפו גם מנהיגי מדינות מוסלמיות. ללמדך - הוקעת הרצח והשתקת חופש הביטוי בדרך של אלימות רצחנית, חוצה גבולות ודתות, ומקובלת גם על חלקים נרחבים בעולם המוסלמי.

עולה, שאין בקריקטורה משום ביזוי או השפלה, או הסתה לגזענות אלא הבעת מחאה של הנביא מוחמד כנגד הרצח. האם בכוונת המבקשים לטעון כי קריקטורה המביעה הזדהות של הנביא מוחמד עם המחאה כנגד הרצח, המעבירה מסר כי קודש הקודשים של האסלאם איננו תומך ברצח כזה, יש בה ביזוי או השפלה ?