ה"פ 51253-11-12 אלחלל נ' טולידאנו ואח'

בפני המרצת פתיחה אשר עניינה חלוקת "דמי פינוי", המוחזקים בנאמנות על ידי עו"ד.

משיב 2, עו"ד דורון מור (להלן –עו"ד מור), הוא משיב פורמאלי. עו"ד מור מחזיק בנאמנות כספים, שנפסקו על ידי בית המשפט בתביעת פינוי (ת.א. 41884/03, 52830/04; להלן - תביעת הפינוי או פסק הדין). בהליך שם נתבעו מר ישראל אלחלל (להלן –מר אלחללאוהמבקש) ומשיב 1, מר בנימין טולידאנו (להלן –מר טולדנואו המשיב). בתביעת פינוי. הצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית. על פי הסכם הפשרה הוחלט, בין היתר, שהמבקש והמשיב יפנו את המושכר"כנגד קבלת דמי פינוי בשיעור של 60% מדמי המפתח המלאים של המושכר"(סעיף 9 לפסק הדין). עוד הוסכם על הצדדים, כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו לקביעת דמי הפינוי. בהמשך, בית המשפט קבע בהתאם לשיקול דעתו, על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, כי גובה דמי הפינוי הוא בסך של 54,600$.

בית המשפט לא הכריע ביחס לחלוקת דמי הפינוי בין המבקש לבין המשיב. זאת, מהטעמים ש"מחלוקת זו לא הונחה לפתחי ובית המשפט לא הוסמך על ידי הנתבעים להכריע במחלוקת האמורה... מותב זה איננו יודע מהם היחסים העסקיים או האחרים שבין הנתבעים בינם לבין עצמם וכאמור שאלת חלוקת דמי המפתח לא הונחה לפתחו של מותב זה, כך שאין בדעתי לעסוק בסוגיה זו" (סעיף 23 לפסק הדין).

זו השאלה העומדת על הפרק - כיצד לחלק את דמי הפינוי, שנפסקו לזכות "הנתבעים".

לטענת המבקש, דמי הפינוי במלואם שייכים לו, כמי שהיה דייר מוגן בנכס. לפיכך, עותר להורות לעו"ד מור, להעביר את דמי הפינוי לידיו ולהשית על המשיב הוצאות.

לטענת המשיב, דמי הפינוי שייכים לו במלואם. לחלופין, עותר לחלק את דמי הפינוי, בחלקים שווים בינו לבין המבקש. זאת, ללא קשר לשאלה, האם היה דייר מוגן אם לאו. לטענתו, הזכות לדמי פינוי קמה לו, משום שהתגורר בנכס ופינה אותו.

דיון

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, בטענות הצדדים בכתב ולאחר ששמעתי את חקירות הצדדים, שוכנעתי, כי דין התובענה להתקבל במלואה וכי המבקש זכאי לפסק דין הצהרתי על פיו, דמי הפינוי יועברו במלואם למבקש.

בית המשפט השלום בתביעת הפינוי, בפרק "הדיון והמסקנות", מציין כדלהלן:

"על מנת להפיס דעתו של מר טולדנו אוסיף עוד ואומר כי מחומר הראיות שהוצג בפני (אף ששאלה זו לא עמדה להכרעה בתיק זה) עולה ברורות כי הוא אינו ולא היה מעולם דייר מוגן במושכר. ראשית דבר, טענת טולדנו להיותו דייר מוגן במושכר נסתרת מינה וביה מתצהיר העדות הראשית שהוגש על ידו... הנה כי כן, אין שחר לטענת טולדנו כי מעמדו במושכר הינו של דייר מוגן. לכל היותר הינו מחזיק בו כבר רשות מכוחו של אלחלל ומכוח זכויות הדיירות של האחרון בו... הנה כי כן, הנתבע 1  איננו ולא יכול היה לרכוש מעמד של דייר מוגן במושכר, הן מן הטעם שאינו ולא היה מעולם "שוכר"  של המושכר, ואף לא שילם דמי מפתח כמתחייב מהוראת סעיף 9 לחוק" (סעיף 17 לפסק הדין).

המבקש מטעים, כי פסק הדין הפך לחלוט, משנדחה ערעור המשיב (ע"א 2168/08). לטענת המבקש, הקביעות העובדתית דלעיל, לפיהן המשיב לא היה מעולם דייר מוגן, וכי לכל היותר הוא מחזיק בר רשות, מכוח זכויות הדיירות של המבקש - מהווה מעשה בית דין. לטענת המבקש, די בקביעות אלה כדי להכריע, שהוא זכאי למלוא דמי הפינוי.

סבורני, שאין מדובר בהשתק פלוגתא. ההלכה הפסוקה ביחס להשתק פלוגתא דורשת עמידה בארבעה תנאים מצטברים, לרבות היות הפלוגתא "חיונית לתוצאה הסופית" (רע"א 8954/12 נירוסופט תעשיות בע"מ נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ). בית המשפט בפסק דינו, מציין במפורש, כי אין מדובר בשאלה העומדת להכרעה בפניו. זאת ועוד, בסיכומיו, מפנה המבקש לרקע שהוביל לכך שבית המשפט דן בשאלת הדיירות המוגנת: "חרף הסכם הפשרה הברור, ולמרות העובדה כי סיכומי הצדדים נועדו לעסוק אך בשאלת גובה הפיצויים המגיעים לטולדנו, טען טולדנו בסיכומיו שאין להורות על פינויו מהמושכר נוכח היותו (לטענתו) דייר מוגן בו" (סעיף 7 לסיכומים). קרי, לא ניתן לקבוע שמדובר בהכרעה חיונית לפסק הדין. לפיכך אין בקביעות העובדתיות שבפסק הדין, כדי להוות מחסום והשתק בדיון זה.

באומרי זאת אציין, כי הראיות והעדויות מצביעות על כך, שהמשיב לא היה דייר מוגן בנכס. כפי שעלה בעדות המשיב, הוא חי בנכס כשמונה שנים, בלא ששילם דמי שכירות ואף לא שילם דמי מפתח:

ש.תסכים איתי שלא שילמת מעולם דמי שכירות למר אלחלל?

ת.נכון.

ש.אתה גם לא שילמת את התשלום עברו דמי המפתח בשנות ה- 70 לאותה משפחה אלא אלחלל?

ת.לא שילמתי, וגם לא הייתי בשנות ה- 70.

ש.אז למה אנחנו נמצאים פה, לא שילמת על השיפוץ, לא שילמת דמי שכירות משך 8 שנים, לא שילמת דמי מפתח על הדיירות המוגנת, אז למה אתה חושב שמגיע לך להתחלק בפיצוי משקבל אדון אלחלל בגין דמי המפתח?