ה"פ 51114-02-14

תובענה שעניינה סעד הצהרתי לגבי זכות המשיבה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים.

בית המשפט הורה על מתן סעד זמני ביחס לעיכוב הליכי הגבייה.

לאחר שניתנו החלטות על ידי הגורם המוסמך לפי חוק תאגידי מים וביוב, בעררים שהוגשו על החיובים, לפיהן נדחו העררים, ביקשה המשיבה לבטל את הצו הזמני ולחלט את הערבויות שניתנו במסגרת הסעד הזמני.

המבקשות טענו בתגובתן, כי בשלב זה הוגשו ערעורים לבית המשפט על החלטות הגורם המוסמך לפי חוק תאגידי מים וביוב בעררים ועל כן החיובים עדיין שנויים במחלוקת. לפיכך, גם בשלב זה אין המשיבה רשאית לנקוט בהליכי גביה מנהליים ביחס לחיובים השנויים במחלוקת. המבקשות טוענות כי יש לעכב את הליכי הגבייה לפחות עד להכרעה בערעור ובמידה ויש צורך בקבלת הכרעה עקרונית בשאלת זכות המשיבה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, לקבוע התיק העיקרי לדיון ולהכריע בשאלה זו.

התובענה הנדונה בתיק זה הינה למתן סעד הצהרתי. הסעד ההצהרתי נוגע לתקופת הביניים שעד להכרעה במחלוקת בין הצדדים, היינו לתקופת הביניים אשר בה טרם הפכו החיובים שהוטלו על המבקשות לחלוטים.

הן הסעד העיקרי והן הסעד הזמני קשורים באופן הדוק לנסיבות המקרה הנדון. בשלב הראשון, בו מוטל החיוב ואף בשלב השני, בו המחלוקת בין הצדדים מתבררת בערר בפני הגורם המוסמך לפי חוק תאגידי מים וביוב, הרי שיש מקום לקיים דיון בהליך נפרד בשאלת תוקפם וביצועם של הליכי גבייה, לרבות הכרעה בעניין הסעד הזמני.

אולם, כאשר הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות לחיוב מתבררות בשלב זה בפני בית המשפט במסגרת הליכי הערעור הנדונים, הרי שאין מקום לקיום דיון, בהליך נפרד, בעניין הליכי הגבייה וזאת במקביל לדיון המתקיים בבית המשפט בשאלת תוקפו וחוקיותו של החיוב.

במצב דברים זה, אין מקום לדון בשלב זה בעתירה למתן סעד הצהרתי, שכן בידי המבקשות מסלול דיוני מתאים יותר במסגרת בקשה לסעד זמני בהליך הערעור.

נוכח המפורט לעיל, אני קובע כי הדיון בתובענה בתיק זה הסתיים. יהיה בידי הצדדים להביא בפני בית המשפט הדן בערעור את עמדותיהם ביחס להליכי הגבייה, לשם קבלת הכרעתו בעניין במסגרת סמכותו למתן סעד זמני בהליך הערעור.