ה"פ 5034-09-15

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה 1 להשכיר את קומת המרתף בשטח 2,700 מ"ר בבניין שברחוב המלאכה 20 ראש העין (להלן: המרתף , הבניין) ויורה למשיבה 2, ששכרה חלק מהמרתף מהמשיבה 1, להימנע מלתפוס חזקה במרתף או חלקו ולפנותו מכל אדם וחפץ.

המחלוקת בין המבקשת (להלן: ליברטי) לבין המשיבה 1 (להלן : אפרת) הינה בשאלה, האם הסכם שכירות של המרתף, שנערך ביניהן ביום 27.7.15, בו שכרה ליברטי את המרתף מאפרת למשך שנתיים וחצי, במקביל ובצמוד לעסקת מכירת הבניין בשלמותו מליברטי לאפרת, הינו הסכם תקף או שמא חוזה למראית עין.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הרקע לכריתת הסכם השכירות הוא נכונותה של אפרת, הקונה, לשלם עבור הבניין סך מקסימלי (לאחר מו"מ) של 43 מליון ש"ח, מול הצורך של המוכרת, ליברטי, להציג לבעלי מניותיה את העיסקה כמכירה בתמורה ל-45 מליון ש"ח. על רקע זה החליטו הצדדים כי במקביל לעסקת המכר ב-45 מליון ש"ח, תשכור המוכרת את המרתף מהקונה לתקופה של שנתיים וחצי תמורת 2 מליון ש"ח שישולמו מיידית, היינו יופחתו מהתקבול בגין עסקת המכר.

אלא, שבעוד ליברטי טוענת כי מדובר בהסכם שכירות תקף ומחייב לכל דבר ועניין, טוענת אפרת כי ההסכם לא נועד אלא לשמש תכסית להפחתת סכום עסקת המכר ב-2 מליון ש"ח, מבלי שהצדדים התכוונו כי השכירות תמומש ע"י ליברטי.

בעניין זה תמך כל צד את עמדתו בתצהיר בעל הדין הרלוונטי, מנכ"ל ליברטי מר רואי רויטמן, הבעלים של אפרת מר עופר גפני והאחראי על הבניין מטעמה מר ט.ה., וכן מר דני רובינשטיין ששימש כיועץ לאפרת. מטעם המשיבה 2 הוגשו תצהירי מריאנו קרפ ויובל מרגי.

עיינתי בנימוקיה הרבים של אפרת הטוענת כי ההסכם הינו למראית עין ולא מצאתי כי יש בהם, בשלב מקדמי זה ובטרם בחינת הראיות לעומקן והתרשמות ממהימנות העדים, כדי להצביע על סיכוי ממשי להוכחת גרסתה באופן שיטה את כפות המאזנים לטובתה. כידוע, נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכך שחוזה הינו למראית עין, ולא על הצד הטוען כי מדובר בהסכם שריר ואמיתי (ראו ה"פ 286/07 וילנר נ' ציוני ואח', פורסם בנבו).

הנימוק המכריע בעיני הוא, שהסכם השכירות היה חלק ממערך הסכמי בעיסקה בסכום כסף גבוה מאד, בין שתי חברות מסחריות שהיו מיוצגות לאורך כל הדרך על ידי עורכי דין מנוסים. אפרת טוענת כי במעמד חתימת הסכם השכירות לא נכחו עורכי הדין אלא מנהלי הצדדים בלבד, אך אין בכך להעלות או להוריד: גם אם באותו מעמד לא נכחו עורכי הדין של אפרת, אין כל סיבה לסבור שההסכם לא היה בידיעתם בעת עריכתו ועובר לכך, ואף לא הובא לעיונם למחרת היום, או בימים הקרובים; ולא סביר בעיני כי אילו העיסקה היתה למראית עין בלבד, לא היה עורך הדין המייצג את אפרת מזהיר את מנהליה כי עליהם "להתכסות" במסמך נגדי כלשהו שיבהיר כי על אף הסכם השכירות אפרת הינה בעלת החזקה במרתף ומותר לה להשכירו לצדדי ג' כלשהם, שאם לא כן, תוכל ליברטי להשתמש במרתף או להשכירו בעצמה לצדדים שלישיים, כעולה מההסכם. אף לא סביר בעיני כי מנהלי אפרת, אנשי עסקים מנוסים, לא היו מבינים בעצמם את משמעותו הברורה של הסכם השכירות, ותוצאותיו המתחייבות, ולא היו דואגים לעגן את ה"פיקטיביות" הנטענת שלו במסמך כלשהו בכתב מול מנהלי ליברטי, כדי למנוע תרחיש של מימושו.

יצויין כי ליברטי אף פעלה בהסתמך על הסכם השכירות והשכירה חלק אחר של המרתף (כ-300 מ"ר) לחברה בשם בוסתן, בידיעת אפרת, והסכמת אפרת לכך ניתנה אותו מעמד בו נחתם הסכם השכירות! קשה להבין איך מתיישבת, אליבא דמנהלי אפרת, ההסכמה שנתנה אפרת להמשיך להשכיר את החלק של המרתף שהושכר לבוסתן לאותה שוכרת גם לאחר תום 30 החודשים של הסכם השכירות עם ליברטי, עם הטענה כי מדובר בהסכם למראית עין בלבד.

לפיכך אני קובעת כי המבקשת הראתה סיכוי סביר ויותר מכך להוכחת זכותה להשכיר את המרתף לצדדי ג' בהתאם להסכם השכירות לתקופה של שנתיים וחצי.