ה"פ 49568-07-15

הרקע ותמצית טיעוני הצדדים

1.בפני בקשת המשיב בהמרצת הפתיחה (להלן: המבקש) לביטול צו מניעה ארעי שניתן במעמד צד אחד.

2.המשיבים בבקשה (להלן: התובעים) פתחו הליך מסוג המרצת פתיחה, כנגד המבקש, בעתירה למתן פסק דין הצהרתי, אשר יקבע כי הם זכאים לתשלום פיצוי מוסכם בסך 50,000 ₪ מהמבקש, הוא סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בין הצדדים מיום 24.05.05 (להלן: ההסכם) שקיבל תוקף של פסק דין בהליך ראשון שנוהל בין הצדדים. לגישת המשיבים, על בסיס הקביעות שבפס"ד שניתן על ידי כב' השופטת עיריה מרדכי ביום 27.05.15 (להלן: פסה"ד) בהליך קודם בין הצדדים (להלן: ההליך הקודם), אין ספק כי המבקש הפר את ההסכם, ועל כן הם זכאים לפיצוי המוסכם בהתאם לקביעות שבסעיף 6 לאותו הסכם.

3.עם הגשת המרצת הפתיחה, הוגשה בקשה למתן סעד זמני של המרצת פתיחה, על פיו יעוכבו הליכי חילוט הערבויות שהפקידו המבקשים במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו ביניהם.

ניתן צו מניעה ארעי, במעמד צד אחד, ובעקבות בקשה לביטול הצו, התקיים דיון במעמד שני הצדדים, וניתנת כעת ההחלטה בבקשה.

4.המבקש טען כי הותרת צו המניעה על כנו, מהווה למעשה עיכוב ביצוע פסה"ד, וזאת לאחר שבקשה דומה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, במסגרת ערעור שהוגש על פסה"ד, נדחתה לאחר שהוגשה תשובת המבקש, וזאת אף ללא שבית המשפט המחוזי מצא לנכון לקיים דיון במעמד הצדדים. כב' השופט שינמן בהליך הערעור, בהחלטתו מיום 19.07.15, דחה את בקשת התובעים לעכב ביצועו של פסה"ד, לאחר שבקשה דומה שהוגשה לבית משפט השלום נדחתה על ידי כב' השופטת מרדכי.

עוד טען המבקש, כי במקרה דנן לא התקיימו התנאים למתן סעד זמני, שנועד למעשה לעכב ביצועו של פסק הדין שניתן בהליך הקודם, על התובעים לשכנע את בית המשפט כי קיימת להם עילת תביעה טובה כנגד המבקש, ואין כך הדבר במקרה דנן, לנוכח קיומה של התיישנות, ומיצוי עילת התביעה. מעבר לכך, לגישת המבקש, לא עלה בידי התובעים לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, קרי, לא הוכח כי הנזק שייגרם לתובעים באם לא יינתן צו המניעה זמני, גדול מהנזק שיגרם למבקש ככל שתידחה הבקשה למתן סעד זמני.

5. התובעים פירטו בתגובתם לבקשה כי בירור שנערך העלה שמצבו הכלכלי של המשיב הורע במהלך השנים האחרונות, וזאת לאחר שנקבע בשנת 2010 כי יש לעכב השבת הערבויות לידי המבקש, בשל חשש סביר לקשיים משמעותיים בגביית הכספים, במידה שהתובעים יזכו בהליך המשפטי הקודם.

6.בתשובת המשיב לתגובת התובעים נטען כי יש להתעלם מטענות התובעים, שהן טענות סרק שנדחו על ידי בית המשפט בהליך הקודם, וכי יש להתעלם מדו"ח החוקר שצורף בדיעבד לתגובה, "בתקווה לבצע מקצה שיפורים לבקשתם המופרכת וחסרת הבסיס למתן סעדים זמניים."

7.במהלך הדיון ביקשה ב"כ התובעים להתעלם מתשובת המשיב, שכן לגישתה, אין למבקש זכות קנויה להגשת תשובה כזו.

באותו דיון, נשאלה ב"כ התובעים מדוע ההליך נפתח בדרך של המרצת פתיחה, כאשר נראה שהסעד המבוקש הוא למעשה סעד כספי, ונדרשה התייחסות המבקשים לטענות המשפטיות שעניינן התיישנות ומיצוי העילה, שהועלו על ידי המבקש. לא ניתנה תשובה של ממש. טענות התובעים התמקדו למעשה רק ביסוד ההכבדה, לאחר חקירה נגדית של המבקש, ממנה עלה כי אין לו נכסים כלשהם, ונטען כי ייגרם לתובעים נזק בלתי הפיך באם תידחה הבקשה לצו מניעה זמני, שכן יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו אם יתברר שהתובעים זכאים לפיצוי מאת המבקש.

עמדת המבקש היתה ונותרה כי אין לעכב את ביצועו של פסה"ד שניתן, וכי מדובר בכספים שעוכבו שנים רבות, ועל כן נקודת מאזן הנוחות משתנה, והיא מחייבת דחיית הבקשה למתן צו המניעה.

המסגרת המשפטית

8.בדונו בבקשה לביטול צו ארעי, למעשה נבחנת מתחילתה הבקשה למתן הסעד הזמני, קרי, הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להותרת צו המניעה הארעי על כנו מוטל על מי שביקש להטילו.

9.המבחנים העומדים בפני בית המשפט בבחינת בקשה לסעד זמני, נקבעו בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1964 (להלן: התקנות), המורה כך:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;