ה"פ 49068-02-13 כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

1.החלטה בשאלת גילויו של מסמך שהעבירו הצדדים, בהסכמה, להכרעת בית המשפט במסגרת הסדר דיוני שאושר על ידי בית המשפט ביום 26.11.2014.

במוקד הדיון - קובץ מסמכים שנשמרו או הופקו או נמצאים ב'תוכנת העפרוני'.

2.כמפורט להלן, הספק בטעמה של הבקשה, אינו נופל מהשאלה המונחת לפתחו של בית המשפט, לגופה. ההליך שבמסגרתו ניתנת החלטה זו – המרצת פתיחה שנועדה, כלשון הפתיח להליך – ליתן למבקש כל מידע ו/או מסמך בקשר לחשבון הבנק שפרטיו בבקשה. למעשה, בתמצית הדברים, על שולחן בית המשפט תביעה למתן חשבונות (ושאר מסמכים) בקשר לחשבון הבנק של התובע, בו ניהל עסקאות רבות בניירות ערך בתקופה הרלוונטית לתביעה זאת. לטענתו, בנסיבות שאינן ברורות לו, נפרצו מערכות המידע של הנתבעת, הדבר נוצל לרעה, ובסופו של יום גילה שהתנהלו דרך חשבון הבנק שלו עסקאות תמוהות ועלומות – ראה בהרחבה בתיאור תמונת המצב, לשיטת התובע, בהמרצת הפתיחה שהגיש.

3.הספק הרב בטעמה של בקשה זו, יסודו הן בעובדה שמלכתחילה אין על הפרק כלל תביעה כספית אלא אך תביעה לחשיפת מסמכים; והן בעובדה שמי שביקש את המסמכים הינו התובע שכבר קיבל לידיו, אף לשיטתו, את כל המסמכים שעתר לקבלם. ומנגד, בעל הדין החפץ בגילוי המסמך נשוא בקשה זו, אינו אלא הבנק, שמלכתחילה, לא ביקש לגלות דבר, באשר לא היה זה הבנק שנקט בהליך כלל. אין בפי הבנק טענות כספיות כלשהן כלפי התובע, ואילו התובע, כאמור, את מבוקשו, כבר קיבל. במאמר מוסגר אוסיף שההליך של גילוי מסמכים, המתאים להוות הליך מקדמי, למשל, במסגרת תביעה כספית, ספק עד כמה משמעות יש לו בהליך שכל עניינו, מלכתחילה, בגילוי מסמכים, וזה, כאמור, הסעד העיקרי הנדרש, ולמעשה היחיד, בהליך זה. גם בקשה זו יש בה, אפוא, כדי להמחיש את הפינה הדיונית, אליה נקלעו הצדדים.

4.השאלה המשפטית שבה רואים הצדדים את בסיס המחלוקת הינה, האם יש לראות בקובץ הנתונים משום מסמך שהוכן לצורך ההליך המשפטי, והאם, בהינתן שכך, ראוי להכיר בחסיונו, אם לאו. הבסיס לדיון בסעיף 3.11 לתצהיר גילוי המסמכים של התובע ולפיו המסמך הינו – "פלט נתונים בתוכנת העפרוני – חסוי – הוכן לצורך ההליך המשפטי". המסמך שבמחלוקת, אינו בפני. תמונת המצב בשאלה אם אכן הוכן המסמך על ידי בעל דין לצורך ההליך, וזכאי הוא לפיכך לחיסיון, או שעל הפרק קובץ נתונים שבידי הצדדים – אינה ברורה לחלוטין. ואולם, עתה, ממה נפשך: אם על הפרק נתונים שבידי הצדדים, מה לבקשה זו; ומנגד, אם אכן, אין על הפרק, אלא מסמך שהוכן על ידי התובע עבור עצמו, זכאי הוא לחיסיון.

5.לטענת הבנק, שהוא, למעשה, המבקש ביחס לשאלה שעל הפרק, וכמפורט בפרט בסעיפים 5 ו-6 של הבקשה, לא הכין הנתבע את המסמך לצורך המשפט אלא הנפיק או הדפיס את פלט הנתונים שקיים אצלו במחשב. מבחינה זו, כך נטען, אין הבדל בין דפי חשבון שהבנק הנפיק לקראת ההליך המשפטי לבקשת הלקוח לבין המסמכים שהנפיק הלקוח ממחשבו. סעיף 6 למסמך הטענות מתמצת את טענת הבנק: "דהיינו, אין שום הבדל בין הנפקת מסמכים הקיימים במחשבי הבנק לבין מסמכים הנמצאים במחשב של המשיב".

אך חשוב שבעתיים הנימוק המגולם בסעיף 10 לעמדת הבנק ולפיה: "קיים חשש, כי אם לא יימסר פלט הנתונים למבקש במסגרת הליך זה, הרי שככל שהמשיב יבחר להגיש בעתיד תביעה נוספת נגד המבקש עלול פלט הנתונים "להעלם" או להמחק או להנזק והדבר עלול לגרום לנזק ראייתי למבקש". ועתה, צא ולמד: אין הנתבע זקוק כלל למסמך זה, עתה, באשר אין הוא תובע דבר לעצמו, וגם אינו נתבע לדבר, שהרי את כל המסמכים שביקש התובע, כבר העביר הבנק, והתובע קיבלם לידיו. בפועל, על הפרק בקשה למתן החלטה שאינה נצרכת כלל להליך זה, ושלא נועדה, אלא להבטיח שראיות (בהינתן שאכן יש לראות קובץ זה כראיה), לא תיעלמנה.

6.עמדת התובע. בפי התובע מספר טענות. ראשית, טוען התובע לחוסר סימטריה בינו לבין הבנק מעצם טיבו של ההליך. בעוד הוא עצמו, התובע, שעה שביקש מסמכים מהבנק, השתית את טענותיו על זכויות מהותיות, עתה, במסגרת גילוי מסמכים, טוען הבנק לזכות דיונית. ואשר לזכות דיונית זו, כאמור בפרק ב' למסמך התגובה של התובע, כפופה הזכות הדיונית לפלוגתאות המהותיות, ובאשר אין הבנק טוען מהותית דבר (בין היתר באשר לא הוגשה כלפיו אלא תביעה להמצאת מסמכים), לא רשאי הבנק לדרוש לידיו מסמך כלשהו; ושנית טוען התובע שגילה את המסמך אך לפנים משורת הדין, אין המדובר במסמך החייב בגילוי, והמסמך, כאמור בפרק ג' לתגובת התובע, הוכן לצורך ההליך המשפטי ונהנה לפיכך מחיסיון [זאת, על פי הנטען, בהתבסס בין היתר על ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת חשמל פ"ד כ"ט (1) 169; ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון פ"ד כ"ב (2) עמ' 602].

7.מתקשה אני להסתיר את הערכתי שנקלעו באי כוחם הנכבדים מאד של הצדדים למחלוקת, שהם עצמם אינם בטוחים שיש בה טעם. תביעתו זו של התובע, גם לשיטתו הוא, כבר מיצתה את עצמה לאחר שקיבל לידיו את כל המסמכים שביקש; תביעה נוספת, למשל בהתבסס על מסמכים אלה, טרם הגיש התובע ולא בטוח כלל שאי פעם יגיש; ובאשר לבנק הנתבע – לא נקט הוא בהליך זה ואף לא נטען שהוא בדרך לנקוט בהליך אחר. ואפילו יוגש הליך חדש, ניתן במסגרתו למצות את שאלת הגילוי. מכאן, שאם בכלל, החשש היחיד שעל בית המשפט לתת עליו את דעתו, מתייחס לאפשרות, שהמסמך "ייעלם".